לכתוב משהו

היום הייתה לי חוויה חדשה/ישנה. לא הרגשתי אותה כבר הרבה זמן. 

נזקקתי.

עכשיו, הרבה מפארים פה את הפועל הזה. להיות נזקק (או נזקקת. לרוב מדברים על נשלטת) נתפס כמשהו מאוד חיובי - זה אומר שהתמסרת עד הסוף, שאת נשלטת אמיתית, שחווית מה זה להיות אשה, או משהו. כל מני.

אז נזקקתי. ובאמת התחננתי.

אבל אני לא כלכך אהבתי את זה. בטח שלא אהבתי אותי, במצב הזה. אפילו הפחדתי את עצמי קצת.

אולי כי זה נתפס לי כמשהו נורא ילדותי ונורא לא סקסי. אולי כי לא יכול להיות שאני מושך מישהי במצב הזה.  

אולי כי זה מצב מאוד לא פרקטי, וכל מה שלא פרקטי כבר נראה לי מיותר. לטוב או לרע.

ואולי כי פשוט פחדתי שם.