החלטתי להתחיל לאלף את שפחתי ברמה קצת יותר גבוהה.
נזכרתי שבאחד מקורסי הפסיכולוגיה, למדתי על המושג "התניה קלאסית" של המדען פבלוב.
למי שלא יודעת על המושג הנ"ל, אסביר אותו בקצרה ותודה לויקיפדיה:
"איוואן פבלוב גילה את תהליך ההתניה הקלאסית בניסויו המפורסם בכלבים, בעשור האחרון של המאה ה-19. ידוע כי כל כלב נוהג, כרפלקס, לרייר כאשר מוגש לו מזון. פבלוב גילה כי כלביו נהגו לרייר עוד כשהופיע בדלת החדר. הוא הסיק כי הכלבים קישרו בין הופעתו לבין המזון שיקבלו, אף אם לא הגיש להם אותו. בעקבות עובדה זו ערך פבלוב ניסויים בכלביו, בשלושה שלבים: בשלב הראשון ניתן מזון לכלבים ונמדדה כמות הריר שהוציאו מפיהם. המזון הוא גירוי בלתי מותנה, והריור היא תגובה בלתי מותנית. בשלב השני פבלוב השמיע צלצול פעמון ורק לאחר מכן הגיש לכלבים את מזונם. פבלוב חזר מספר פעמים על שלב זה. בשלב השלישי השמיע את הפעמון לבדו, ולא הגיש מזון לאחר מכן. עצם השמעת הפעמון לבדו גרמה לכלבים לרייר, מתוך ציפייה לקבלת מזון. במילים אחרות, הפעמון אשר היווה גירוי מותנה אשר בא לפני גירוי בלתי מותנה, המזון, הביא לתגובה בלתי מותנית, הריור. בסוף הניסוי הפעמון עצמו, הגירוי המותנה, הביא לתגובה מותנית, הריור.
המזון הוא גירוי בלתי מותנה – רפלקסיבי, מיום היוולדו מזיל הכלב ריר למראהו, ולכן הריור גם הוא תגובה בלתי מותנית.
פבלוב לימד את הכלב לקשר בין הופעת המזון לצלצול פעמון – יצר קשר בין גירוי בלתי מותנה (המזון) לגירוי מותנה (הפעמון). הכלב למד לבצע תגובה מותנית לגירוי המותנה (לרייר גם למשמע פעמון)."
קבעתי שאגיע לשפחתי בסביבות 10 בבוקר. לפני שהגעתי התקשרתי לאחת ממסעדות הTAKE-AWAY והזמנתי צ'יזבורגר. ביקשתי שהמשלוח יגיע ב11 בבוקר בדיוק.
דפקתי בדלת, שפחתי פתחה את הדלת. היא כבר הייתה לבושה כמו שאני אוהב. חולצת בטן מעט שקופה וחצאית מיני.
כמובן ששיבחתי אותה על בגדיה המשובחים שהיא בחרה ללבוש היום והיא נראית הייתה כמאושרת ושמחה.
שיתפתי אותה ברצון שלי להתחיל לאלף אותה. היא שאלה כמה שאלות ואמרתי לה שהיא יכולה להיות רגועה ולא אכעס עליה אם היא תיכשל במשימה.
הסברתי לה שמעתה בכל פעם שארצה להגיש לפניה אוכל, אצלצל בפעמון שהבאתי עמי, ומטרתה תהיה להגיע במהירות האפשרית לשולחן ליד הסלון, לרדת על ארבע ולכסות את עינייה בכיסוי העיניים שקניתי לה לפני כשבוע. לאחר שהיא על ארבע הסברתי לה, היא תצטרך להגיד את המשפט "הנני מוכנה ומזומנה לאכול את ארוחתי, אדוני".
השעה 10:10, אמרתי לה שהיא רשאית לחזור לעיסוקיה.
לאחר מספר דקות השמעתי את צלצול הפעמון. תוך 20 שניות שפחתי הייתה על ארבע עם כיסוי עיניים:
"הנני מוכנה ומזומנה לאכול את ארוחתי, אדוני".
כך הדבר חזר מספר פעמים.
10:30 - שפחתי עברה את האימון בהצלחה וחזרה לעיסוקיה בחדרה.
11:00 - השליח מצלצל בפעמון, שפחתי סגורה בחדרה ולא שמעה את הפעמון מצלצל. השליח הגיע וקיבלתי את הארוחה שביקשתי.
הלכתי למטבח וחתכתי לחתיכות קטנות את הצ'יזבורגר בתוך קערה חדשה שקניתי בחנות לממכר מזון לכלבים.
11:05 - צילצלתי בפעמון. 20 שניות ושפחתי הייתה על ארבע עם כיסוי עיניים ליד השולחן בסלון.
בתיאבון שפחונת הזמנתי לכבודך ארוחה. בתיאבון.
"אדוני ממש הפתעת אותי, לא ידעתי שהזמנת ארוחה. תודה אדוני."
אני פותח שעון, יש לך 10 דקות לאכול והפעם את אוכלת בלי ידיים.
"כן אדוני".
לקחתי אזיקים ואזקתי את ידייה ואת רגליה.
בתחילה היא התקשתה להתכופף לתוך הקערה, אך תוך מספר רגעים ראיתי שהיא מסתגלת למצב החדש ומצליחה לאכול.
תוך כדי הארוחה, שפחתי אומרת לי:
"זה טעים לי אדוני, זה מרגיש לי טעם מיוחד. זה המבורגר?" שקט שפחונת! תסיימי לאכול בשקט.
"סליחה אדוני".
כ"כ נהניתי לראות אותה אוכלת על ארבע, לאחר 10 דקות שפחתי סיימה את ארוחתה, בנוסף הזמנתי לה לה גם כוס קולה עם קש שיהיה לה קל לשתות. היא סיימה לשתות ולאחר 10 דקות לקחתי את הקערה לכיור המטבח.
"אדוני אני יכולה לקום? אני רוצה שהאוכל יתעכל ואני מפחדת להקיא."
קיבלתי את דבריה. אני מסכים אבל את תעמדי על הברכיים. "תודה אדוני"
לקחתי אותה לאחת מפינות הבית, העמדתי אותה על הברכיים ואזקתי אותה בסט אזיקים מיוחד שקניתי בזמנו של ידיים ורגליים בו זמנית.
ידייה היו אזוקות מאחורי גבה עם עיגול מתכתי שניתן לחבר לזוג אזיקים נוסף ברגליים. כיסוי העיניים נשאר על עינייה.
אמרתי לה שנתתי לה לאכול צ'יזבורגר. היא הייתה קצת בהלם אך שתקה כמו שפחה מושלמת.
כעת אמרתי לה, אני רוצה שתחשבי על מעשייך. קשרתי לה מחסום פה-GAG ואמרתי לה שאני לא רוצה לשמוע שום רעש ממנה עד שאחליט להסיר מעליה את אביזרי הבדס"מ שעל גופה.
במשך שעתיים שפחתי הייתה על ברכיה, מעט זזה מצד לצד ללא יכולת לקום, לעמוד או לדבר ואני נהניתי לראות אותה בחוסר האונים שהיא הייתה נמצאת בו.
לאחר כשעתיים הסרתי מפיה את מחסום הפה והאזיקים שקשרו את ידייה ורגליה.
שפחונת, על מה חשבת בשעתיים האחרונות?
"שיש לי אדון מושלם ומשקיען, שיש לאדוני סבלנות רבה לאלף אותי"
"ביקשתי מאלוהיי שיסלח לי על מעשיי, כי רצונו של אדונִי מעל רצונותיו של אלוהיי...ביקשתי ממנו שיעשני כלי ראוי לשימושו של אדונִי לקיים את רצונותיו ושאיפותיו, כי הרי הגעתי לעולם לספק את יצריו של אדונִי"
תשובה יפה שפחונת, עברת את האילוף בהצלחה. כעת אני צריך לחזור לעבודה.
נפרדנו בנשיקה צרפתית לוהטת ולאחר שהגעתי לרכבי, קיבלתי מסרון: "תודה לך אדוני על אילוף מושלם"