The Heretic Master

אז תלמידה חדשה הצטרפה למרדניות של בית הספר.

קלטתי אותך ברגע שהגעת לבית הספר, בכלל לא השקעת בלבוש שלך, אבל הספיק לי לראות את הבטן החשופה שלך שלא הצלחת להסתיר.

זרקת על עצמך סתם חולצת בטן שחורה ומעל מעילון שכביכול יעזור לך להסתיר את מה שבחרת ללבוש.

כמובן שקראתי לך ללוח לענות על שאלות שכתבתי על הלוח. בחרתי לך את השאלות הראשונות, שכתבתי מספיק גבוה שיהיה לך קשה להגיע. אני רק התענגתי לראות אותך עומדת על קצות האצבעות, מנסה לכתוב את התשובות ושוכחת להסתיר עם המעילון את גופך החשוף.

לא יהיה בינינו כלום, אבל לעולם לא תביני, איך הזין לא הפסיק לעמוד רק מלהביט בגופך.

מקווה שגם בפעם הבאה תמשיכי לזרוק זין ותפסיקי לבוא עם חולצת בית ספר משעממת.

שישי בערב, אני חוזר מבית הכנסת.

בדיוק כשאני נכנס, את מדליקה את נרות השבת.

אני נעמד בפתח הדלת ובוהה בך.

חצאית מיני קצרצרה וצמודה שבחרת לשים טיפה מתחת טבורך,

גופית בטן קלילה ונוחה, כי כבר חודש יולי וממש חם.

ואי אפשר שלא לראות את מדבקת הקעקוע, שהדבקתי לך הבוקר,

שמפארת ומעטרת את גבך התחתון.

כמה פשוט, כמה מושלם, כמה סקסי, כמה מטריף.

אחרי הנרות, אני מגיע אליך, ידיי נשלחות אליך בחיבוק מטורף ומלא אושר.

נשיקה צרפתית ארוכה, אין כמו לחוש את לשונך בלשוני.

אנחנו ניגשים לשולחן, אני אוזק את ידייך מאחורי גבך.

מוריד אותך על הברכיים בפקודה, ומשקה אותך ביין.

אני מקדש על היין בעל פה, לא מוריד ממך את העיניים, ולאחר סיום הברכה,

אני נהנה להסתכל עליך מלמעלה, לראות את עינייך, ולהבין את מעמדך כנשלטת.

לאחר מכן אני מבקש ממך לקום, מוריד ממך את האזיקים, את מקבלת צרפתית,

ובזמן שאת הולכת למטבח להכין את ארוחת השבת,

אני מחליף לחולצה אלגנטית אבל קצת שקופה, כמו שאת אוהבת.

:-)

מתוך פיוט "היום תאמצנו" לימים הנוראים

היום תאלפני אמן

היום תזייני  אמן

היום תפרקני אמן

היום תזריעני אמן

היום תדרוש אותי לטובה אמן

היום תּשׁמע שועתי אמן

היום תקבל ברחמים וברצוֹן את תפלתי אמן

*פיוט שמהווה חלק מההרחבה הייחודית של ברכת שלום בתפילות העמידה של הימים הנוראים.

אני כבר לא זוכר מתי זה קרה.

זה היה יום שישי, קרוב לראש השנה, ביום של תלבושת חופשית.

לפני שנכנסתי לכיתה, קלטתי שהתלבשת חופשי מדי.

נכון שאפשר לבוא בלי חולצת בית ספר,

אבל יש כללים והפרת אותם.

באותו זמן, ירדת מבחינה לימודית.

החלטתי לקרוא בשמך ולהתייצב לידי מול כל הכיתה,

כדי לבדוק, אם הכנת שיעורי בית.

כצפוי, לא הכנת, המחברת הייתה ריקה.

אבל איך שהתקרבת לשולחן המורה שלי,

היה קשה שלא להבחין בחולצת בטן שלא יכולה להסתיר דבר.

גם אי הכנת ש״ב+הגעה בחולצת בטן לבי״ס.

נאלצתי מול כל הכיתה, לבשר לך שאת צריכה לחזור הביתה,

להחליף חולצה ולחזור במהירות חזרה לכיתה.

התחננת מול כולם שאת מתנצלת, קמת מאוחר,

לבשת את החולצה הראשונה שהוצאת מהארון.

לא התכוונת באמת לחשוף את בטנך מול כולם.

בגלל ראש השנה, בגלל ימי הדין הקרבים ובאים,

דנתי אותך לכף זכות וויתרתי לך.

מה שלא ידעת, שהתחננותך העמידה לי את הזין...

ואיזה עונג היה לי לשמוע אותך, מתחננת עם בטן חשופה מול כל הכיתה.

אז היום על האוטובוס החלטת להתיישב על ידי.

לבשת מיני כ"כ קצר, שהיית חייבת לשים את התיק על ירכייך,

כי בטוח שהיו רואים לך את התחתון מבצבץ מקדימה.

היית כ"כ שלמה ובטוחה עם עצמך,

פשוט לבשת מה שהתחשק לך, ושמת זין על מה שאחרים חושבים.

ממולי ישב חסיד, שהצלחתי לשמוע מהאוזניות שלו ניגונים חסידיים.

ואולי זה רק אני שהייתי שם באמצע ביניכם, חי בין עולמות...

האשכנזים מבינינו יתחילו להגיד בכל לילה החל ממחר סליחות עד יום כיפור.

איפה זה תופס אותי? לא יודע. כ"כ לא רלוונטי בעיניי לבקש סליחה מאלוהים.

לֹא מבקשׁ סליחה ולא מחילה

על עוונות ופשעים שׁחטאתי לפניך,

אל שנוצר בידי אדם.

על סרט בשבת,

על נסיעה בשבת,

על שופינג בשבת,

על אכילת צ'יזבורגר.

פשוט ללבוש מה שבא לי,

על ציצית שכבר לא נמצאת על גופי,

ועל רצועות תפילין שלא כרכרתי על זרועי.

על הליכה לים מעורב ללא ייסורי מצפון,

ובכל זאת להרגיש שאני כמוֹ טהור.

ויותר מכל לֹא אתנצל,

על מצוותיך שעם הזמן נשכחו ממני...

השנה, אבקש מעצמי סליחה ורק מעצמי,

על שׁלא שׁחררתי קודם, את נפשי החופשית,

מהכלא שׁלך.

הלב, אוי הלב שוב כואב.

נדלקתי עליך ממבט ראשון, עשית לי פרפרים בבטן.

עוד לא הספקתי לספר לך... זה משהו שיישאר אצלי לנצח.

בסה"כ נפגשנו פעם אחת, והלב אוי הלב כמה שהוא התרגש.

עוד לא הכרת אותי באמת, אי אפשר להספיק להכיר בן אדם בפגישה אחת.

חבל לי, עצוב לי, אני בנאדם של נתינה, אני רוצה לתת את כל כולי.

רוצה? לא ממש רוצה, זה פשוט אני בזוגיות, טוטאלי, נותן את כל כולי.

התמונה נלקחה מעמוד האינסטגרם של החנות dr.harness

כל טיול הוא מסע ואצלי זה קורה לרוב בחו"ל.

גיליתי על עצמי שתמיד בחו"ל אני מקבל תשובות ואז מגיע להחלטות.

כאן בארצנו היפייפיה מתעוררות בי שאלות, כל הזמן שאלות...

אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא תשובות לכלשאלות הללו.

אבל כשאני מגיע לחו"ל, פתאום התשובות מגיעות מאליהן,

כאילו היו כ"כ ברורות ופשוטות, בלי לשבור את הראש, ואז ההחלטות מתקבלות אצלי בצורה הכי פשוטה שיש.

המסע הבא שלי יהיה באחד האיים הקרובים אלינו,

פעם ראשונה שאעשה גיחה קצרה ליעד קרוב

וזה קרה הכי ספונטני בעולם, בהחלטה של דקות הזמנתי כרטיסי טיסה לחג פסח.

פעם תמיד חשבתי, מי אותם אלה שטסים לחו"ל בחגים? למה אתם עושים את זה?

כמה מוזר שישראלים מחליטים לעשות את חג הגאולה בגלות. לכל הרוחות מה יש לחפש שם?

אבל עם השנים הבנתי... והנה גם אני אצטרף לאותם ישראלים שיחגגו את חג הפסח בגולה.

אז איך מתכוננים לגאולה בגלות?

לא יודע... מעולם לא טסתי בשום חג לחו"ל.

כבר אמרתי שתשובות לשאלות העמוקות אני אף פעם לא מצליח לקבל בארצנו, בטח שם אמצא תשובה.

אז איך בכל זאת מתכוננים? אין לי כרגע תשובה... אבל אני בטוח שמהמסע הקצר הזה אחזור עם תובנות חדשות.

זה לא אלייך שאני נמשך אשה יפה
כי אם אל כל מה ששכחתי בתוכי
יופייך מכאיב מרהיב ומעורר
לראות עד כמה התרחקתי מעצמי

זה לא ממך שאני בורח יפתי
אני בורח מעצמי כל השנים
אני קולט שבתוכי חי לו מישהו אחר
מהאור הוא מסתנוור ובחושך הוא בוחר

מי שם מדבר בתוכי
ההרס העצמי או אני האמיתי
למה אני רוצה את מה שאין לי
למה מה שיש לי לא מספיק

לי זה לא מספיק

מילים: אברהם טל
לחן, עיבוד והפקה: אברהם טל וג׳וני גולדשטיין
תיכנותים ומיקס: ג׳וני גולדשטיין
מאסטרינג: עידו אופיר

 קישור: 

אז מאיפה מתחילים?

אקח את השיר הנפלא הזה לחיי שלי.

זה לא אלייך אלוהיי שהתרחקתי ממך, זה אני שברחתי מעצמי כל השנים והתרחקתי... לא התרחקתי משנאה, אלא כי לא היה לי טוב במקום שהייתי בו. נתת לי משפחה נפלאה, עם כל הקשיים בחיים שחוויתי, לא הייתי מחליף את משפחתי. אבל תמיד הרגשתי משהו אחר...

לא ממך ברחתי, אלא כי קלטתי שבתוכי חי אדם אחר ממה שאחרים חושבים. פעם התחשבתי במה אחרים חושבים עלי, היום זה כבר ממש לא מעניין אותי. הרגשתי שהיו בי שני אנשים שונים שחיים בגוף אחד. הראשון חיצוני, כולו בתחפושת והשני חי חיים אחרים. כולם חשבו שאותו אחד חיצוני הוא צדיק גדול, אבל לא, זה היה שקר. החלטתי שזה שמדבר מתוכי, צריך לצאת החוצה ולהגיד לכולם שהוא ה'אני' האמיתי. בלי תחפושות...

אבל מה הבעיה ב"אני" הזה? לימדו אותי ש"האני" הוא אגואיסט, שרואה רק את עצמו... היום אני מבין ש"האני" הזה הוא אדם טוב, מתחשב שרוצה לתקן את העולם ע"י התיקון של עצמו.