בשבת שעברה קראו בבתי הכנסת את פרשת "וישלח"-ושוב אנו מגיעים לסיפור הקצר והבנלי להכעיס של האונס. בכל שנה, יוצאת דינה מביתה ונאנסת ע"י שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.
לא להאמין, אך הפרשנים המסורתיים מצטרפים לתרבות האונס ומאשימים את דינה באונס שלה (בראשית רבה, ח'): "האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אישה היוצאה לשוק סופה להיכשל. מניין לנו? מדינה. שכתוב: 'ותצא דינה'".
כל כך פשוט – אם דינה לא הייתה יוצאת מהבית, היא לא הייתה נאנסת. אז למה יצאה הטיפשה מהבית?
דינה נאנסת. והגברים - האבא, האנס והאחים - מנהלים משא ומתן על המחיר. ראשון המתמקחים הוא שכם האנס, שלא מתבייש להודיע באמצעות אביו: "שְׁכֶם בְּנִי חָשׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה".
הם אף מציעים ליעקב להיטמע בקרבם: "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ - בְּנֹֽתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ, וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם ". יעקב שותק ובניו חמומי המוח תופסים פיקוד. הם מסכימים לכאורה לעסקה, אך פוקדים על כל אנשי העיר למול את עצמם. לאחר המילה, בהיות אנשי המקום כואבים, נכנסים שמעון ולוי והורגים את כל הזכרים.
כשיעקב זועם על התנהגות בניו, הם משיבים לו במשפט שהפך משל ושנינה בפיהם של אחים קנאים: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?!"
אל תטעו לחשוב שדינה נמצאת במוקד תשומת הלב של האחים. איש לא דיבר עם דינה, איש לא דאג לה ולא התעניין בשלומה. האונס של דינה מטריד את האחים אך ורק מכיוון שהוא אות לזלזול במעמדם. דינה לא הייתה נערה צעירה עם רצונות, מחשבות ותקוות. היא הייתה מד-הגבריות של אחיה.
רגע לפני שנזעק על העיוורון המוסרי של התנ"ך, כדאי שנתייחס למה שקורה בקרבנו היום. גם היום כשיש מוּדעות, את יכולה להיות מנוצלת מינית על ידי בן-בית או קרוב משפחה. אתם יכולים אפילו להיאנס פעם אחר פעם. רוב הסיכויים שבני או בנות המשפחה לא יראו זאת.
מחקרים, כמו גם ניסיון החיים מלמדים שהעיוורון החברתי-מוסרי כה כבד, עד שגם כאשר תספרו להם הם יסרבו להאמין, ואם תתמידו בטענתכם, תוכרזו כ"היסטריים" או "משוגעים", ותמצאו את עצמכם מנודים.
זאת כמובן לא דעתי. זאת המציאות המתועדת היטב. מדהים לגלות עד כמה משוכללת המיומנות האנושית שלא לראות דברים התובעים מאתנו נקיטת עמדה מוסרית לא אהודה ותובענית.
להלכות צניעות יש לוגיקה פשוטה, גם אם כואבת: אישה, בעצם קיומה הפיזי, מגרה מינית גברים. גברים, במהותם, מיניים מאוד ולא שולטים ביצריהם. נשים קשות להתפתות וקלות לפתות, וגברים – בדיוק להיפך – קלים להתפתות וקשים לפתות.
מכאן נובעת ההבנה שדינה אשמה באונס שלה, שהרי הרהיבה לצאת מהבית! מאותה תפיסת עולם נובעת הדרישה ההלכתית שנשים יכסו עצמן בבגדים, שהן לא ישירו - ובוודאי לא ירקדו בציבור. שהן לא יובילו תפילות וטקסים. ובכלל, שייעלמו מהמרחב הציבורי-גברי, ויסגרו עצמן מכוסות בבית ובערמות בדים, לטובת הטיפול בגבר הפרטי ובילדים.
ומעניין לעניין באותו עניין, לפני שבועיים ציינו ב"בני עקיבא" את "שבת הארגון" - בשבת זו רבות מ"בנות עקיבא", אם הן מורשות בכלל לרקוד בציבור, מולבשות בבגדים שחורים ובכפפות לבנות, והן רוקדות לצלילי תאורה אולטרה סגולה ההופכת אותן מנערות צעירות - לכפות ידיים ורגליים מרקדות.
אז מה ניתן ללמוד? - שגיבוי לעבריין מין זו מצווה, וריקוד של נערות זו עבירה. האם רבנים אלה שומרי הלכה - או שלפנינו רבנים פחדנים המאוימים מכוחן העולה של הנשים, ותומכים בכל מה שמזכיר להם עליונות רבנית-גברית.
ומה עוד ניתן ללמוד מכך? בנות, תילבשו מה שבא לכן. אפילו אם אתן מאמינות באלוהים, הוא יקבל אתכן כמו שאתן. אפילו אם תחליטו ללבוש חצאית מיני קצרה מדי שלא משאירה מקום לדמיון. או אפילו סתם גופיה עם סקיני ג'ינס. תעשו מה שטוב לכן.
