סופסוף השנה כמעט הסתיימה לה, והגיע זמן בחינות המתכונת.
התלמידים כבר מתיישבים במקומותיהם והיא התיישבה בסוף הכיתה.
חילקתי את דפי הבחינה, ופתאום אני שומע אותה לוחשת לי:
"המורה לא הספקתי לחזור על החומר, אפשר לעשות מועד ב'"?
אין מועדי ב', כולם עושים כעת את הבחינה. בהצלחה לכולם.
מיד לאחר תחילת הבחינה, היא הרימה את ידה. "המורה יש לי שאלה..."
אני מגיע אליה, היא מביטה בי, "אני לא יודעת כלום...אני בלחץ. אנא עזור לי".
עוד לא הספקתי לחשוב ואני קולט שהיא שוב בחרה במיני, והפעם במיני קצרצר שלא מסתיר דבר.
ככה זה בבית ספר אקסטרני, אין ממש חוקים, מה גם שכולם בכיתה, משפרי בגרויות אחרי צבא.
היא פיסקה במעט את רגליה.
"אתה יכול לעזור לי המורה?" כן בוודאי.
ישבתי על ידה והקראתי לה את השאלון... מיד לאחר המשפט הראשון,
אני מרגיש שהיד שלה לוקחת את כף ידי לכיוון ירכיה.
לא יכולתי להתאפק, המשכתי לקרוא לה את השאלון ולשוטט בפלג גופה התחתון.
ידי השמאלית התחילה פשוט לטייל לה במקומות המכוסים שגלויים, בגלל המיני הקצרצר שלא מסתיר דבר.
תוך מספר רגעים, ידיי בתחתוניה והרגשתי פשוט שהיא רטובה...
אמרתי לה שאני מבין את המצב ואשקול לאפשר לה לגשת לבחינה במועד ב'. היא הבינה את הרמז...
"תודה המורה אין עליך, אתה המורה הכי טוב שהיה לי בחיים" ויצאה מהכיתה.
חיכיתי בקוצר רוח ששאר התלמידים יסיימו את הבחינה, הזמן לא זז. מיד שכולם סיימו, נסעתי אליה.
הגעתי אליה הביתה... וההמשך אולי בפעם אחרת...