פחדתי נורא כשהבחור נכנס לבית, אמרתי לה גברתי אני חייב להגיד משהו, היא אמרה לי תסתום את הפה עכשיו!!! האדון שלך נכנס.
האדון שלי?!?! שאלתי בקול רועד, כן אפס תכיר האדון הראשון שלך והמלכה שלך, לפתע האדון לקח את מושכות החבל שתלוי על צווארי, משך בחוזקה, קירב אותי אליו ליטף את פניי ואמר נשק לי את היד כלב, לקח לי זמן לעשות זאת ומיד חטפתי סטירה! פעם אחרונה שלוקח לך זמן כלב אמר האדון, סליחה אמרתי ומיד עוד סטירה חזקה יותר! סליחה מה? כלב!
סליחה אדוני, יפה כלב! האדון פנה למלכה שלי ואמר הוא לא מחונך הכלב, צריך לחנך אותו, המלכה מיד השיבה ואמרה שאני כלב חדש שהגיע רק היום! אההההה אמר האדון אז הוא חייב מיד חינוך!!!
פאק חשבתי לעצמי, מה חינוך עכשיו? איך אני בורח מכאן...
העזתי להגיד, מצטער גבירתי אני חייב ללכת... כאן עשיתי כנראה את טעות חיי.
אתה לא הולך לשום מקום כלב! אמר האדון והמלכה הוסיפה נראה לך באמת שככה תלך.
מיד האדון משך את הרצועה ואמר למלכה להביא חבל, מיד הביאה חבל והוא קשר לי את הידיים, והמלכה הביאה שוט, האדון אמר קדימה תתחילי להצליף! הוא צריך ללמוד שאין דבר כזה ללכת באמצע עוד לפני שהחגיגה התחילה!
דמעות מילאו את עיניי, הצלפה אחר הצלפה ספגתי והתחת האדים, שורף, כואב...
ואז האדון אמר מספיק! ושאל אותי אתה עוד רוצה ללכת?
ההמשך יבוא...