הפער בין המקום בו אנו בודקים את הגבולות של עצמינו לבין נשברים ונוטשים הוא לעיתים דק כחוט השערה, כמלוא נימה. כשריטת הציפורן
במקום הזה בו אנו נפגשים עם עצמינו, אנו מגלים במסע הזה פנים שונות
אני זוכר שראיתי את משחקי הכס, הדמות הכי משמעותית שם מבחינתי היתה "הילדה"
הילדה שידעה להחליף פנים, הילדה שלמדה (בקושי רב ובאתגרים עצומים) מ"האל מרובה הפנים"
הוא לימד אותה, ייסר אותה, הפגיש אותה על כל הצדדים הכי חשוכים באישיות שלה
לעיתים, היה נדמה שהוא אחד האויבים הכי גדולים לה
אבל הוא תמיד, תמיד ידע להיות שם ולשמור עליה
כזה הוא מסע השליטה
זהו מסע, לכל דבר
עזבו רגע את הכיף המובן מאליו של לקבל שפחה והיכולת של האדון להפוך אותה על כל צד ולחשוב מהזין
כן זה נחמד- בהחלט נחמד
אבל שליטה אמיתית לא מתחילה כאן וגם לא ממשיכה בדרך הזו
שליטה אמיתית היא מסע עמוק אל תוך ההויה של נשמת הנשלטת
שליטה אמיתית מפגישה את הילדה עם כל המקומות החשוכים, עם האגו, עם הקושי ועם אלף ואחת ספקות
האדון- לעיתים בנגלה , לעיתים בנסתר- תמיד שם. לשמור להכיל להושיע
וגם אם קשה , לילדה לפעמים.... היא צריכה לדעת
האל הוא מרובה הפנים