תובנות מעולם (אמיתי) של יחסי שליטה

אני שומע את השיר שלנו

הוא מתנגן ברקע

בדיוק- כפי ששכבנו שם, במיטה. הלבנה.

בין טירוף אחד למשנהו

עטופים, מכילים, מוכלים

שלובים אדם באדמה 

נפש בנשמה

פעימה שלי על כל נשימה שלך

מביטים בעיניים ,  שלך בעיקר נמסות

אצבעותיי בתוך שערותייך נכנסות

אני אוהב את הרגעים האלו בהם אני רואה את נמסה אל תוך עיניי

נכנעת, נשברת, נבנית, מוותרת, מתמסרת , מלטפת את פניי

וששכבנו שם . בין טירוף אחד למשנהו

בין אקסטזה קולנית של עונג מהול בכאב

בין נשימות נעתקות מחשש שהפך לאוהב

ואת - את הסתכלת אליי 

והבאת לי בחזרה

את המשפט הזה שהייתי רגיל לומר לך

אז נמסת אליי במבט

ואמרת לי

עם קול כמעט דומם 

"את הרגע הזה אי אפשר                                לזייף"

ואני ידעתי קטנה שלי 

אני ידעתי

שאת הבנת על מה את מדברת 

ובכלל, התחלת להבין

התחלת

ל. שלי