המסע שלי!

זה חמוד בעיניי שאתה חושב שכל בעלת כוס מקועקע וישבן בטון שכתוב לה נשלטת היא יצור טיפש, זה אפילו מצחיק אותי...

תמשיך בדרכך, מתוקי, תמיד תהיה האחת שלא תבחין בקורים שאתה טווה ואורב ושתצליח ללכוד לכמה ימים ואחר כך תברח לאישתך, מבוהל ומפוחד.

נשלט בתחפושת :)

יום מטלטל ועמוס עבר אתמול על כוחותינו :)

חשבתי שמגיע לה יותר מהיחס המכוער, המגעיל, הקר והדוחה שהיא חוטפת והתיצבתי לימינה בלי שהיא תדע כדי להראות לה כמה רוע נאסף בגבולה... 

הוא אמר לי שכגודל הציפיה גודל האכזבה ואם אצפה מאנשים להכרת הטוב מנת חלקי תהיה קטנה מאד במקרה הטוב וערימה של אכזבה במקרה הרגיל.    והוא תמיד צודק המנטור הזה שלי, האדם הכי נקי שפגשתי בחיי בנסיבות הכי פחות נקיות בחיים שאפשר... 

אז בכיתי לו שעה והוא חייך בדממה הקפואה שלו ולא אמר מילה, ממרחק של קילומטרים ליטף את שערי בנחמה וביקש ממני לעצור את הדמעות ולראות בזה עוד שיעור לחיים, גם מחוץ לאתר השחור הזה.

"לא מגיע לאף אחד משניהם יותר ממה שקיבלו, לטוב ולרע. "

ואני מוסיפה, שלא תזדיינו לעולם.

עצוב כי זה פשוט נגמר....

תודה על תקופה מדהימה ויפה שבה לימדת אותי אבל יותר מכל למדתי על עצמי.

פשוט תודה....

:(

אני כל כך מחכה לו.... 

לרעמה הבלונדינית עם הים הכחול שטבוע בתוך עיניו ולחיוך האלוהי שמרפא כל כאב !

מחכה לשולט שלי שיקח ויתן ויפול עלי מתנשף ומסופק

תחזור כבר מאנגליה אדוני !

כל כך הרבה רעל שפכו עלי בכל מקום לאחר הפירסום על האירוע הנורא שעברתי....

פניתי לאדוני והוא משך בכתפיו ואמר שרוע של אנשים לא נכנס לרשימת הדברים שיש בכוח של מישהו להכיל 

ולעשות משהו בנדון. האדון של מכיר את הזר כי ביקשתי כבר 

בהתחלה שיפגשו אחרי שהסברתי לאדוני על החשיבות של הזר בחיי.

להיות רע זה הכי קל ולהיות טיפש זה הכי גרוע כי אז אתה רע אבל לא 

יודע את זה.

דיברתי עם הזר ונפגשנו, קיבלתי חיבוק ענקי ומנחם ומשפט קצר כמו 

תמיד: יש לך שולט מצוין, את חזקה, דלגי על הרוע.

עוד חיבוק ונפרדנו.

תודה לך איש מדהים !

נשארתי לעמוד ללא תזוזה, שותקת חזק ולא ממש יודעת מה עובר בראשו של הזר.

מאותו חוסר אונים עצמתי עיניים והחלטתי שרע לא יכול לקרות לי לאחר הלילה שהרי היה יכול לפגוע בי ולא עשה זאת ולפיכך אין לי פשוט מה לדאוג.

רוכסן התיק השחור נפתח לאיטו ונמשך נצח. כיווצתי את העפעפיים חזק יותר והכרחתי את עצמי לנשום עמוק.

"אני לא מבין אותך. מדוע אינך חבושה?".

ריח אלכוהול רפואי התפשט בחלל המקלחת וקור נעים עבר על עורי בכל מקום שנגע בו. הייתי שרוטה וחבולה בכל גופי כתוצאה מהמלחמה שלי עם הנבלות שניסו לפגוע בי ולא חשתי לאחר מכן דבר, כנראה מההלם שאחז בי.

הרגשתי את ידיו פולשות לכל מקום בי, מפשקות את ישבני, פנים ירכיי, גבי, ביטני, שדיי, והכל בעדינות ורכות שהיו קונטרסט ענק לאיש שרק לפני כמה שעות הפגין כוח ואלימות שגרמה לשלושה גברים להפגע וקשה.

ההפתעה שלי היתה מושלמת מאחר ולא הרגשתי במגע שלו שום ניסיון מיני, שום ניצול, שום דבר שיכול להתפרש כמעשה גבר באישה, אם בצורה טיבעית ואם מניפולטיבית. היה במגע משהו מרגיע, מנחם, זה עטף אותי ונאנחתי מהנאה שלא היה בה אספקט מיני כלל.

לאחר שעבר על השריטות והחבלות כיסה במעט פולידין את השריטות שדיממו קלות וחבש בלסטרים במידות שונות. החלוק שלי הונח על כתפיי והובלתי לסלון. הוא חזר למקלחת, אוסף את חפציו ואת התיק וכשחזר לסלון הוציא מאותו תיק לפטופ ופתח אותו ללא מילים מולי.

האתר השחור היה מוצג על המסך כשבכותרת הבחנתי בניק שלו.

הבאתי את מחשב הנייד שלי ופתחתי אותו בצמוד. הצגתי בפניו את חמשת הבלוגים שאני עוקבת אחריהם ושלו בינהם.

שנינו פרצנו בצחוק משחרר וצנחתי לתוך חיבוק גדול שלו כשדמעות גדולות מציפות אותי, הפעם דמעות של שיחרור. הוא קיבל את הדמעות בשקט, דממה מושלמת, מוחה אותן בכף ידו הגדולה, הנוקשה והרכה במקביל.

התחלתי לדבר, מודה לו על מה שעשה ועושה למעני וביקשתי להיות למענו בכל דרך שיחפוץ, והוא...סירב.

"לעולם תהיי שלי, אבל לעולם ובאותו עולם לא אהיה שלך, בייבי".

הוא מעולם לא הסכים לסשן אותי.

הוא מעולם לא הסכים לשכב איתי.

הוא לעולם לא יהיה במקום הזה.

לא כי אני מונעת זאת אלא כי הוא אמר את דברו.

הוא מלווה אותי שנה וקצת, בדק את השולט שבחרתי לצרכיי, הוא המנטור הרחוק, החבר האולטימטיבי, הגבר שאני יכולה להתפשט מולו ואיתו והוא לעולם לא ינצל זאת.

לפני כמה חודשים נשאלתי לגבי שולטים על ידי כמה נשים כאן. המלצתי עליו כמישהו שאינו סטנדרטי ואינו מיישר קו עם הנורמות הגבריות שקיימות באתר. האמת נאמרה במלואה, אין לי שמץ של מושג עליו כשולט.

אבל...

אין לי ספק שגבר כזה, אחד ששולט על עצמו לפני שנוגע באחרים,

הוא שולט.

זה הסיפור על הזר שלי שלא יהיה שלי.

אני יודעת שלרבים זה נשמע מגיע ממעמקי דימיון וזה בסדר גמור, אין חובה לקבל את הדברים.

אני רק מבקשת שלא לזהם את הפינה האינטימית הזו שלי.

לא נאנסתי. זה היה ניסיון לאונס וגרימת חבלות קשות, הם פשוט לא הספיקו.

השלושה נמצאים בכלא, הזר שלי ליווה איתי את התהליך, בכל מקום שהגיע איתי רכשו לו כבוד שעד היום לא ממש ברור לי מדוע משהו שנכנס ויוצא מהכיס הוא כזה בעל משמעות. שניים מהתוקפים נשפטו על פי הודאתם, בן הזוג שתיכנן את האירוע נשפט אולם מבלה בבית לוינשטיין תקופת שיקום ארוכה טרם ימצה את גזר דינו.

בבית המשפט ישבתי והבטתי בהם ללא פחד.

לא פחדתי כי הוא ישב מאחוריי.

הזר.

הבוקר שלמחרת היה קצר ומהיר. המשטרה חקרה אותי בשיא המהירות בהתחשב באירוע ובתוצאותיו ומהר מאד הוחזרתי לדירתי. מילאתי את האמבטיה במים רותחים ושיפשפתי ארוכות את גופי כאילו הזוהמה של הבהמות האלה עדיין דבוקה בי ומסרבת לרדת.... כל גופי האדים מהכוח וההתמדה בניקויו.

יצאתי מהמקלחת בלי להתנגב, מטפטפת שביל ארוך, נזרקת על המיטה ופורצת שוב בבכי מר.

שוכבת עירומה ובוכה ללא יכולת להפסיק כשהמראות עולים בשידורים חוזרים עם האימה שאחזה בי והקפיאה אותי וההופעה של הזר אחרי הכלב מהגיהנום שלו, צליל עצמות מרוסקות, צרחות כאב שלי או שלהם והכל מתערבב לי בראש ואז נזכרת בפתק עם המספר.

רצתי לתיק הקטן שהנחתי בו את הפתק והחלתי לפתוח את הנייר הקטן. מספר טלפון בכתב קטן ועגול, ללא מילה נוספת, ללא אות וסימן על האיש הזר. החזקתי את מכשיר הטלפון שלי, בוהה וחושבת האם ראוי לצלצל כל כך מוקדם ולהודות לו ובכלל, איך מודים לאדם כזה, איזו תשורה אני יכולה כבר להעניק לו על מה שעשה עבורי.

בתוך סערת המחשבות פתאם הטלפון צלצל. לא זיהיתי את המספר ועניתי בקול חלוש. בצד השני היה קול בס, שקט, רגוע, כזה שאי אפשר להתבלבל בו.

הזר.

בשקט גמור וללא קול צליל של התרגשות שאל לשלומי והאם יוכל לבוא ולוודא בעצמו שאני בסדר. עניתי בחיוב מהיר ובשיא הנימוס הוספתי שהבית שלי פתוח בפניו בכל שעה וסיבה. יכולתי להשבע שהוא מחייך מעבר לקו... בכל זמן הוא שאל שוב ועניתי בהתלהבות שכן.

"תפתחי אם כך את הדלת".

אמר וניתק.

טסתי לדלת והצצתי בעינית והוא עמד שם, נשען באדישות על המשקוף החיצוני, ממתין. פתחתי בסערה את הדלת וזינקתי עליו צוחקת ובוכה, תלויה עליו באויר ונהנתי מההלם הקצר שאחז בו אבל בשניה אחת התעשת ולחש לי באוזן שזה חמוד ומחמיא מצידי אבל אנו כמעט ברחוב ואני... עירומה.

הוא הכניס אותי פנימה והוריד את המעיל, מכסה את פלג גופי העליון ושולח אותי לחדר השינה ללבוש משהו. חייכתי במבוכה לשמע הדברים ולא כי יש לי במה להתבייש בגופי, להיפך, אני מטפחת והתברכתי בגוף מרהיב ועדיין, התחושה הזו לראשונה בחיי שגבר לא מביט לי בפטמות אלא מטייל לי באונות המוח... זה חדש לי.

הסרתי את מעילו ועטפתי עצמי בחלוק משי רך וקצר ויצאתי לסלון. הוא המתין עומד, מביט בציורים תלויים על הקיר ולמרות שלא היו חתומים קבע בפסקנות שהם שלי. נדהמתי מיכולות ההבחנה, מעולם לא ניחש מישהו שאני מציירת.

שאלתי בנימוס האם אוכל להכין לנו משקה חם והוא חייך והנהן, נס קפה רותח, סוכר אחד, מעט חלב. ניגשתי למטבח כשהוא פוסע מאחור. הסתובבתי נבוכה ושאלתי איך אוכל להודות לו, והוא חייך קטן כזה ואמר שאין צורך בשום תודה ושארגיש נוח.

החום שנפלט מגופו החל להשפיע עלי, החלטתי שבתור תודה אתן לו את הגוף שהציל מאונס קשה. נתתי לחלוק ליפול ממני, נשארת עירומה ונטולת כיסוי ואיפור, שום תכשיט... ביקשתי שיקח אותי. ככה בפשטות. במקום התלהבות קיבלתי מבט קפוא, נוקשה, לא נעים.

התכופפתי לעטוף את עצמי בחזרה והרמתי את החלוק. הוא תלש אותו ממני כאילו היה אויר, ומבט אחד בעיניו הבהיר לי שהוא לא מרוצה וכועס. היה בו מבט אחר, זועם, חייתי, אש בלתי נשלטת.

הוא התקרב אליי והניף אותי עירומה לכיוון המקלחת, העמיד אותי עם הפנים למראה הגדולה, מפשק את רגליי בחוזקה.

"אל תזוזי".

קפאתי במקומי. עירומה, פישוק רחב, שדיי הכבדים מביטים בי מהמראה ופשוט קפואה...

שמעתי את דלת הכניסה נטרקת ואת צעדיו בתוך הבית.

הוא נכנס לחדר המקלחת והניח תיק גדול ושחור. מבטו נשאר קפוא.

התחלתי למלמל שאני מתנצלת על חוצפתי והתעוזה לנסות להודות לו על ידי שימוש בגופי ושאני מבינה שזה לא מצא חן בעיניו והתגובה היתה שקטה וקפואה... "אמרתי לך לא לזוז וכעת גם לשתוק".

הזר. ההמשך המפתיע יגיע... מבטיחה !

זה לא סיפור קל אבל זה סיפור מהחיים.

הכרתי אותו במועדון מפורסם בדרום, אחד שלא צריך להתאמץ להשיג בחורה, או שתיים או יותר ורק החמיא לי שחיזר אחריי בלהט שלא נגמר, רצוף פינוקים והפתעות קטנות. היו לי את כל הסיבות להתאהב.

חודשיים שבילינו בכל מקום נחשב בארץ, שתי טיסות לחו''ל, יאכטה מפנקת בספרד, טברנות קסומות ביוון ויש לו את הצ'ארם הזה שאי אפשר לומר לו לא.

יצאנו ביום חמישי אחד לבלות במועדון תל אביבי, הוא שתה כמויות גדולות של אלכוהול וביקש ממני לנהוג אחר כך כי איני נוגעת ברעל הזה, אולי קצת יין לבן וקריר בארוחה. הסכמתי כמובן, המרצדס הסופרטיבית שלו תמיד היתה נעימה באירוח שלה וכך היה.

ביציאה מהמועדון הצטרף חבר שלו. ביקש הקפצה לחוף פלמחים כי שתה לא מעט וחיכו לו חברים עם בשר ומדורה אבל אינו יכול לנהוג. הסכמתי בחיוך כי מה אכפת לי בעצם.... אנו ממשיכים לביתו ברחובות ופלמחים חצי על הדרך.

נכנסנו לרכב והם מצחקקים להם, אני מרוכזת בנהיגה. חלפתי 3 מחסומי בדיקת אלכוהול אבל מיץ התפוזים ששתיתי לא גרם למכשירי הנשיפה להתרגש.

הגענו לחוף פלמחים, מגרש חניה ריק וחשוך, לא חברים, לא מדורה, לא גיטרות ובטח לא ריח של בשר באויר.... במרחק של יותר ממאה מטר עוד רכב עם אור קטן, בטח זוג חוגג בהנאה.

בן זוגי ביקש לעצור להשתין, גם החבר שלו. עצרתי והם ירדו, משתינים יחד וצוחקים ואני? אני לא ידעתי, לא היה לי מושג שחיי עומדים להשתנות.

דלת הנהג נפתחה בפראות, נתלשתי מהכסא בכוח, יד אחד חונקת אותי, יד נוספת קורעת את חולצתי, יש שלישית מנסה להחזיק את רגליי הבועטות ויד רביעית תולשת את החצאית.... לא הבנתי מה קרה, לא ידעתי למה ורק חשתי את צינת הלילה מכה בגופי העירום כמעט כשאני מתחילה לחטוף מכות וסטירות בכל גופי.

ניסיתי לצרוח ושום קול לא יצא ממני, ברכב המרוחק לא הבחינו בנעשה ואני קופאת מפחד ומבינה שעומדת להאנס בכוח, באכזריות, לא יודעת מה לעשות ולא ממש יכולה לעשות משהו. פחד שלא ניתן לתאר.

הרגשתי ידיים מנסות להכנס לאיבר המין שלי, לישבני, השדיים נמעכו באכזריות, שניהם התפשטו תוך כדי וביחד סחבו אותי לעבר מכסה המנוע, מרכינים אותי אליו, אחד מרתק אותי והשני מתייצב מאחור....

ואז שמעתי רכב מתקרב, מנוע גדול, הצלחתי לצרוח הצילו אחד גדול וצרחתי כמה חזק שגרוני הניח לי לפתע. מתוך החשיכה עבר לידי כלב שחור ענק ושניה לאחר מכן איש אחד.

בחשיכה לא הצלחתי לראות יותר מדי, פתאם השתחררו לי הידיים ולא הרגשתי שאני מוגבלת בתנועה כלשהי. הסתובבתי לאט וראיתי את האיש הזה מחזיק משהו ארוך ביד ואותם.... עפים באוויר בצרחות לא אנושיות.

ספרתי שלושה. מסתבר שהשלישי הגיע עם הרכב שראיתי בהתחלה עת נכנסנו לחוף.... הם תיאמו איתו מראש את ההגעה ואת המסיבה שתיכננו עלי.

שניות מעטות נמשכה ההמולה והבלתי אנושי הזה פשוט שבר אותם ווידא שאף אחד לא קם.

לאחר שחזר לרכבו הביא עימו שמיכה דקה והתנצל שזה מה שיש לו, עוטף אותי בעדינות ושואל אם נפגעתי פיסית, צריכה לבית חולים או כל פעולה אחרת. התחלתי לבכות בלי יכולת להפסיק, הכל נשבר בי מבפנים כשהבנתי שהאיש הזר הזה הציל אותי בעצם משלושה שתיכננו לפגוע בי לכל חיי.

הצלחתי למלמל שאני בסדר והוא חיבק את כתפיי והושיב אותי ברכבו, קורא לכלב הענק והשחור שלו ואומר לו במילה אחת "שמור". הכלב התיישב לידי והוא הרגיע ואמר שאף אחד לא יתקרב כעת והוא ניגש שניה לסיים את הטיפול. הקור שהמילים נאמרו הימם אותי. הוא הוציא צרור של אזיקונים רחבים וניגש לשלושה ששכבו על הקרקע נאנקים מכאב. לאחר שכבל אותם זה לזה חזר לרכב, נתן לי מים לשתות וחייג למשטרה.

הניידת הראשונה הגיע תוך דקות ספורות ולאחריה עוד אחת ואמבולנס. שאלתי בפחד אם זה לא יסבך אותו כל העניין שפגע בהם פיסית בצורה קשה והוא חייך ואמר לי שאדאג להיות רגועה ושהוא יטפל בשאר הדברים.

קצין משטרה ניגש אליו בפנים כעוסות ואמר לו שהשלושה במצב פינוי לבית חולים עקב שברים מרובים. הזר שלי חייך באדישות והוציא את ארנקו והציג תעודה כלשהי. קצין המשטרה נסוג מיידית וניגש אלי.

נשאלתי למה אני זקוקה מיידית, טיפול רפואי או כל דבר אחר ועניתי שאני בסדר ורק מבקשת שני דברים:

למסור את תלונתי על המקרה ושיקחו אותי הביתה כי אני מרגישה מטונפת ומזוהמת.

הקצין הסכים מיידית אבל אמר שזזה לא לוקח זמן.

הזר הביט בו במבט קפוא ואמר מילה אחת: "עכשיו".

נלקחתי לביתי עם שתי שוטרות, התקלחתי ונסעתי עימן לתחנה למסירת עדות.

בכיתי ללא שליטה בדרך. השוטרות שאלו אותי מה קרה ועניתי שאיני יודעת מי האיש הזר ושאין לי אפשרות לומר לו תודה מינימלית על המעשה שהציל אותי.

אחת השוטרות חייכה ואמרה שחיכתה שאומר את המילים הללו. כששאלתי מדוע, לא השיבה אבל הכניסה ידה כיס והוציאה פתק קטן מקופל בקפידה.

"כשתרגישי טוב" - זה מה שהיה כתוב על הפתק המקופל. בפנים היה מספר טלפון, ללא שם, ללא פרט שיספר לי על הזר.

נגמר לי האויר. אספר בפעם הבאה לאן זה התגלגל.

תשמרו על עצמכן בנות, יש נבלות בחוץ אבל יש גם נקודות אור.

אני מצאתי את נקודת האור הזו או שהוא מצא אותי ובכל מקרה הוא ממש כאן, באתר....

הזר.

לוקח לי כמה ימים להתאושש מסשן שלו....

הטוסיק בכל צבעי הקשת והחורים עדיין שרים לי אחרי שלא קיפח אף אחד מהם

ותשומת הלב האוהבת שלו עדיין מרגישה לי כשאני מנסה לשבת.

אמאלההההה...

כאב מתוק שלי !

:)

ויש לי חברה מהממת חדשה !

הוא קרא אותי וביקש שלא.... ביקש להשאר בערפל הפרטי שלו או שייעלם לי.

אני אכבד את בקשתו ,מגיע לו !

סליחה.