היחסים ביני ובין א' מידרדרים.
היא חושבת שאנחנו עדיין בטוב אבל מבחינתי כבר מיציתי.
בפעם הלפני אחרונה כשבאתי אליה,
באתי במטרה קצת לחנך אותה ולרסן את חוצפתה.
אמרתי לה שלא יהיה סקס בינינו הלילה כשנישן.
היא צחקה ואמרה שאין כזה דבר. שאני לא אהיה מסוגל להתאפק.
זה סטיגמה שיצאה עלינו הגברים וקצת בצדק,
שאנחנו לא יכולים להגיד "לא" לסקס במיוחד כשאנחנו חרמנים והצד הנשי מאוד בעניין גם כן.
אבל היא טעתה כמו הרבה נשים לפניה.
הלכנו לישון, התמזמזנו התחכנו אבל חדירה לא הייתה. גם לא ירדתי לה או היא לי. שום דבר. נאדה.
בהתחלה עוד חשבה שזה חלק מהמשחק אז היא זרמה אבל כשראתה שלא, ניסתה כל מיני טקטיקות:
התחנפויות, כעס, התעלמות, אדישות, אכזה, עצבות. שום דבר לא עזר לה.
היא הייתה בשוק. התסכול שלה הורגש.
היא אפילו אמרה לי דברים שהיא בד"כ לא אומרת שהיו קרובות לתחנונים,
רק כי הייתה כל כך חרמנית.
אבל שום דבר לא קרה.
אפילו ליטוף לילה טוב לא קיבלה.
נאלצה לישון מיוחמת.
קמתי כהרגלי בבוקר מוקדם. הריטואל הקבוע של לתת לה נשיקה על הלחי כשהיא ישנה ולצאת החוצה.
חשבתי שזהו. נגמר.
אבל כעבור יומיים או שלושה, לא זוכר במדויק היא יצרה קשר שוב.
כמעט תמיד היא זאת שיוצרת קשר.
לפעמים שולח לה איזה אימוג'י של לב במהלך היום שלא תרגיש מוזנחת.
לב אחד ביום מספיק. לא צריך לשוחח.
גם ככה אימוג'ים הם לא אמיתיים.
קבענו להיפגש בבר מקומי בערב ואז ללכת אליה הביתה יחד.
באותו יום התכתבתי גם עם פ' מהאתר.
המשך של שיחת גישוש.
עוד לא עמדתי לגמרי על טיבה של פ'
אך נראה שיש רצונות שונים שלא מאפשרים לנו להתקדם מעבר לגישוש
חבל
היה יכול להיות מעניין.
הגעתי עם א' לביתה או כמו שהיא אומרת: "הבית שלנו".
אמרה לי שהיא כועסת עליי. שהיא לא תשכח.
אמרתי לה שאני מקווה שלא תשכח.
המשכנו לשוחח והיא המשיכה להרגיז אותי בחוצפה שלה.
אמרתי לה שאני הולך לפרק אותה היום
היא חששה, הייתה בטוחה שהתכוונתי בקטע של כאב "לפרק".
הבהרתי לה שהכוונה במובן של סקס אגרסיבי אבל בלי להכאיב ספציפית.
פעם בהתחלה כשהיכרנו משפט כזה היה מערער אותה והיא הייתה מגיבה בסלידה.
בוטות במילים או מעשים אף פעם לא היה הקטע שלה עד שהכירה אותי.
עכשיו היא פשוט שתקה.
נכנסנו למיטה
היו כמה דברים שהכעיסו אותי שוב לגביה.
אמרתי לה שאם סטירה לא היה גבול אדום אצלה,
הייתי מעיף לה וואחד סטירה כדי לאפס אותה.
בהתחלה היה לה גבול שהיא לא אוהבת בכלל שאנשים נוגעים לה בפנים או בשיער.
כיום רק לי היא מרשה אבל בעניין הסטירות הגבול הזה עוד לא נחצה.
משהו בתגובה שלה לגבי אזכרה של סטירות וההסבר שלה למה לא, גורם לי לחשוב
שיש לה עבר טראומתי בנושא.
זה מזכיר תגובה של פחד יותר מאשר רתיעה או אי התחברות לדבר.
פירקתי לה את הצורה ועוד כמה דברים שאני מעדיף לא לומר בכתב.
גמרה כמה וכמה פעמים עד אשר לא יכלה לזוז
אבל אני...
התחושה של המיצוי לא נעלמה רק התגברה
לפני שנרדמתי חשבתי לכמה דקות על פ' והשיחה בהמשכים שהייתה לנו.
סתם מחשבה. הרהור של רגע.
כהרגלי קמתי מוקדם בבוקר כדי לצאת ונישקתי אותה כרגיל על הלחי.
ראיתי שהיא מתוך שינה עם העיניים עצומות לקחה את הכרית שישנתי עליה,
חיבקה אותה והסניפה אותה. הכל תוך כדי שינה.
פעם ראשונה שעושה זאת.
אני עושה טעות ואז משלם עליה.