Dark Enlightment

ראיתי עכשיו סרט פעולה טוב.

יש שם בין היתר את הנושא של סחר בנשים בשביל הגשמת פנטזיות לגברים עשירים.

סצנה 1: נערה צעירה נחטפת. החוטפים שואלים את הלקוח מתוך סקרנות למה דווקא את

 בחורה הספציפית הזאת הוא רצה. 

הוא ענה להם: היא הזכירה לי אישה מסויימת בציור שהיה לאבא שלי פעם.

 הכנות ובעיקר הסתמיות של התשובה זה מה שתפס אותי.

סצנה 2: הנערה כבולה בשרשראות כולה מלוכלכת מבוץ לבקשת הלקוח.

תלויה עם הידיים למעלה. הלקוח מכין את הכלים  שלו להתעללות.

היא שואלת אותו חצי בכעס חצי בייאוש:

"מה עשיתי לך? אני לא עשיתי כלום".

האיש ענה מחייך: "נכון, לא עשית לי כלום. זה כל היופי שבזה".

החלפתי את הרינגטון שלי

https://tinyurl.com/4fwu57ux

עד שימאס

אני מחפש אחר ההתנייה הנכונה.

כזאת שאוכל לשמוע באוזן הרבה פעמים

ואוכל להנות כמו בפעמים הראשונות.

 הרינגטון כנראה ימאס עליי במהרה.

הוא צורם ומהנה בו זמנית.

יום אחד זה יגמר.

האתר יפסיק לפעול.

לא יהיו עוד נושאים בפורום, לא תהיינה תגובות חדשות. אין יותר ציטוטים.

לא יהיו עידכונים בבלוגים הקיימים.

גם לא אצל פרלין הידועה לשמצה אך נשכחת במהרה.

תמונות הגוף החושפניות של נשים שהועלו כדרך קבע

בשביל צפיות ולייקים יועתקו לאיסטנגרם.

דפי האתר  יובילו ל"דומיין לא קיים" ואלה המנוסים קצת יוכלו להכנס

לדפים דרך ארכיון  האינטרנט.

אנשים יכנסו לפניקה בהתחלה. ירגישו  אובדן  ומשהו חסר בלב.

הם יחפשו אפיק אחר, אתר אחר להשלים את החסר אך רובם לא ימצאו

כי האתר הזה היה עבורם מיוחד ללא תחליף.

החסרון ישאר, הלב יהיה ריק.

בחיפושים אחר מקום נוח לפרוק ולהתפרק.

ברגע מכונן אחד, הכל יסתיים

כמו מכה פתאומית.

(מפתיע לטובה שהאתר  מחזיק כל כך הרבה זמן, בתקווה שימשיך עוד).

הרעב שוב מקנן בתוכי

שקט יותר מבעבר אבל עוצמתי יותר

לא נותן לי מנוחה, גם לא בחלומותיי

דוחף אותי לשלוט בה, בהן, בכולן

כל אחת היא הפנס שמאיר  בעולם החשיכה שלי.

אני עיוור בלעדי האישה. כל אחת היא כיוון דרך. עולם ומלואו.

פנס מהבהב בצבע הייחודי לה ועוצמת האור שלה.

אורות מתעתעים. בוגדניים. לא צפויים.

אני מרגיש שאני חייב לשלוט באורות האלה.

לשלוט או להישלט.

אסור  לי לתת להן להוביל אותי. הן משתעשעות בי ואני מתרגז.

רומס אותן ללא מחשבה, ניזון מקרני האור המועטות על  פניי כשהאור מתחיל לדעוך.

מתחיל לתור אחרי האור הבא.

זה משחק סיזיפי אבל אני שבוי של הכוח שאני מקבל.

כמו ערפד. 

אני לא חושב שאני שוביניסט.

מהסביבה הדעות חלוקות. יש כאלה טוענים שכן, יש שלא.

האם יש "מבחן שוביניזם" באינטרנט?

מקבץ שאלות שבסופו תדע עד כמה אתה כן(או לא)

לא אקח ברצינות כמובן את המבחן.סתם מסקרנות.

אם מישהו מכיר שישלח קישור. רצוי בעברית אבל אקח גם אנגלית כבחירה שנייה.

מעדיף שאלון יחסית קצר, אמריקאי.

סמן את התשובה הנכונה או הכי קרובה

דירוג מ1-5

כזה דבר.

בכל זאת אני גבר ואלה שאלות חברתיות מתריסות, לא שאלות ספורט.

עד 30 שאלות. תשתדלו בבקשה.

כמו כן, נא לציין אם מחבר השאלות גבר או אישה :)

שלא תגידו לי AI

ממילא הכל היום AI

אני נכנס לבניין עומד מול 4 מעליות.

A,B,C,D

מהמעליות המודרניות האלה שאתה לוחץ על מספר קומה והוא אומר לך 

איזה מעלית להיכנס. הפעם הוא מסמן A.

הופתעתי לרגע ואז הבנתי למה.

עשרות פעמים עמדתי מול המעליות האלה. מעולם לא סימן A.

לא חשבתי על כך עד עכשיו.

טוב נו....סוף סוף מעלית A.

הגיע המעלית עמוסה באנשים. חשבתי לעצמי שאין מקום ואמתין

אבל אז הרבה אנשים יצאו, ניתנה לי להזדמנות להכנס ל-A.

עושה צעד בכיוון המעלית, רגל בפנים רגל בחוץ. פתאום טלפון מצלצל.

אני אענה אחרי שאצא מהמעלית חשבתי לעצמי אבל אז הסתכלתי על הצג. זה מספר טלפון שאי אפשר לדחות: השליח של החבילה מתקשר.

אלה אם אתה לא עונה להם אחרי 5 דקות הם טוענים  שהם במקום אחר 

וצריך תכנון מחדש. חוזר צעד אחורה  מהמעלית ועונה לטלפון מסכם פרטים. A נסגר בלעדיי.

לוחץ שוב על  הכפתור A לא מופיע. הייתה הזדמנות חד פעמית וכאילו

מישהו מלמעלה הבין שעשה טעות וגרם לשיחה החשובה באותו רגע

כדי לתקן את הטעות.

There was no white rabbit to follow

לא מחפש אהבה,

מעוניין בשליטה.

אהבה נוכלת. באה כולה בטוב עם בגדים יפים, מפריחה מילים מדויקות, מלטפות לאגו של הקורבן התורני שלה

יודעת מה כל אחד צריך, מה תופס אותו.

המהות שלה לא תלויה בזמן או תזמון נכון. כשהיא מגיעה כללי המשחק מתכופפים לטובתה. אדם ישכח את עצמו ולא אותה. יזכור אותה בחיבה גם ברגעיו האחרונים.

המגע שלה כמו הוריקנים קטנים בלב.

בשפה שלה זה "פרפרים". יותר דומה לדופק מואץ שמוביל לפירפורי לב.

מספרת לך את ההתחלה היפה שלה אך לא את הסוף הפחות יפה, לפעמים אפילו מר. כשהיא מדברת נדמה שהעולם כולו עצר ורק היא קיימת אך למעשה היא שזה כמו לשים שמיכה על הכלוב של התוכי כדי שיחשוב שזה לילה. העולם ממשיך לנוע גם כשהוא ישן.

העולם זז בדרכו הרגילה גם כשאתה מאוהב.

לקראת סוף המפגש מציעה במתנה את המשקפיים הוורודים שלה לקורבן, שיראה בוורוד כמוה את החיים ויתעלם מהסכנות במציאות. יש לה עוד מלא בתיק לחלק לאחרים. Happy Happy Joy Joy

אחר כך חולפת על פניך ממהרת לעיסוקיה ולמעשה הנוכלות הבא.

משאירה אותך מבולבל ומבושם.

לא יודע מאין באה ולאן הולכת,

רק יודע שמרגיש משהו חסר בלכתה,

למרות שהיית בסדר לפני שהגיעה.

ואחרי כל זה...אי אפשר לכעוס עליה

כיצד תוכל לכעוס על מי שהפיחה בך רוח חיים? נתנה מודעות לחייך והפכה אותך מגולם לנושם?

רק למזוג לתוך הכלי ולשתות לרוויה.

יין, קוקטייל או כל משקה אחר.

תמונה 1

תמונה 2

תמונה 3

תמונה 4

כתבה מ-ynet שהצחיקה אותי:

ספינת חיל הים טבעה, והקפטנית תחת מתקפה: "העיקר למנות אישה"

--------------------------------------------

חיל הים הניו זילנדי איבד השבוע את Manawanui ("לב גדול") - הספינה הראשונה שלו שטובעת מאז מלחמת העולם השנייה. כשגולשים ברשת גילו כי ייבון גריי היא שפיקדה עליה הם שלפו חרבות: "מונתה רק כי היא אישה ולסבית, הטביעה 12% מהצי ביום אחד". שרת ההגנה זועמת: "מה אתם מבינים, מצביאי כורסה?"

גולש אחד כתב:

המפקדת גריי נכנסה להיסטוריה: "היא הטביעה 12% מהצי של ארצה ביום אחד, בלי שום התמודדות עם אויב או סערה. גיוון הוא הכוח שלנו". 

עוד כתוב:

על הספינה שטבעה פיקדה מאז 2022 ייבון גריי, קפטנית בעלת ניסיון מקצועי של שלושה עשורים, שבעבר שירתה בחיל הים הבריטי. היא עברה לניו זילנד עם בת זוגה לפני מעט יותר מעשור ואז הצטרפה לחיל הים המקומי.

-----------------

אז נראה לי שלמגדר אין שום קשר לתאונה כי היא בעלת נסיון וכישורים. הם סתם מקשקשים אבל כבדיחה זה הצחיק אותי.

כל הנוסעים פונו בשלום. עלות הספינה 100 מליון דולר.

לכתבה המלאה:

https://shorturl.at/u9rHz

אני צריך לכתוב על אזהרת טריגר אחרי הפוסט האחרון?

אני מוסיף גם ט.ל.ח (טעות לעולם חוזרת) וכל לוגו כסת"ח אחר שתחשבו עליו.

כולה מילים. קריאה בשקט.

זה לא כאילו שמים לכם הצגה ויזואלית מול העיניים. אני גם לא כזה מוכשר בכתיבה ובניסוח המילים.

אני שוקל לכתוב בעילגות ושגיאות כתיב מחפירות. כשזה מופיע כל השאר נשכח. כולם יתמקדו רק בזה וישכחו מה כתבתי.

-----------

אז רציתי לכתוב על הבחורה שהכרתי לפני שנים לסטוץ מהאתר.

רציתי לכתוב על החוויות שלנו ביחד(הבדסמיות והלא בדסמיות).

רציתי לכתוב על העבד שהזמינה בספונטניות שלנו שינקה את הבית.

שלה בזמן שאנחנו בחדר מתפרעים.

מישהו חדש בסצנה.

רציתי לכתוב שאחרי שסיימנו את שלנו יצאנו החוצה לסלון והופתענו לגלות שהוא לא שם.

רציתי לכתוב שהוא עזב באמצע העבודה. השאיר פתק שבעקבות מה ששמע מהחדר הוא החליט שהבדסמ לא בשבילו(או שהסיטואציה הלחיצה אותו. משהו כזה)  

רציתי לכתוב שהיינו בהלם ואז פרצנו בצחוק. 

רציתי לכתוב על השיחות שלנו בטלפון לפני ואחרי שחלקנו רגעים פיזיים. שיחות שלא קשורות לבדסמ אלא על החיים. חלקן בציניות.

רציתי לכתוב על האי-יציבות שהייתה בה לאורך כל הדרך,

על העננה האפורה שהייתה יושבת קבוע עליה.

רציתי לכתוב שהייתה דכאונית אבל לא מתמסכנת.

רציתי לכתוב שהייתה שמה זין על כל העולם עשתה מה שבא לה.

רציתי לכתוב שהיא ידעה את סיפור חייה. שיש לה סוף ידוע מראש.

רציתי לכתוב שהיא קיבלה טריגר כלשהוא בחייה שדרדר אותה נפשית. אירוע שהביא לה את "הכאפה". לא קשור לקהילה הבדסמית.

אני יודע מה קרה  כי סיפרה לי אבל לא רוצה להכנס לזה.

רציתי לכתוב שהיא התאבדה.

כמה חודשים אחרי המפגש שלנו (לא בגללי ולא קשור אליי).

רציתי לכתוב שזה היה צפוי מראש אבל עדיין הפתיע אותי כשנודע לי.

נתתי לה עוד כמה שנים עד שזה יקרה אבל הטריגר ההוא קיצץ את פס החיים שלה משמעותית.

רציתי לכתוב שהיא אהבה שיר מסוים שלא סבלתי אותו

ומאז שהכרתי אותה אני אוהב אותו.

אז רציתי לכתוב ...

אבל  הקוראים לא נותנים לכתוב,

אז לא כתבתי.