לפני 11 חודשים. יום שני, 3 במרץ 2025 בשעה 13:45
הרעב שוב מקנן בתוכי
שקט יותר מבעבר אבל עוצמתי יותר
לא נותן לי מנוחה, גם לא בחלומותיי
דוחף אותי לשלוט בה, בהן, בכולן
כל אחת היא הפנס שמאיר בעולם החשיכה שלי.
אני עיוור בלעדי האישה. כל אחת היא כיוון דרך. עולם ומלואו.
פנס מהבהב בצבע הייחודי לה ועוצמת האור שלה.
אורות מתעתעים. בוגדניים. לא צפויים.
אני מרגיש שאני חייב לשלוט באורות האלה.
לשלוט או להישלט.
אסור לי לתת להן להוביל אותי. הן משתעשעות בי ואני מתרגז.
רומס אותן ללא מחשבה, ניזון מקרני האור המועטות על פניי כשהאור מתחיל לדעוך.
מתחיל לתור אחרי האור הבא.
זה משחק סיזיפי אבל אני שבוי של הכוח שאני מקבל.
כמו ערפד.