השפלות.
אני אוהב להשפיל כחלק מהעניין הבדסמי.
צריך לתחזק את זה כמו כל דבר אחר אחרת הנשלטת יכולה לשכוח.
בכל זאת, הרי רוב השיחות הן שיחות רגילות,
לא בגובה העיניים אבל עדיין שיחה רגילה על החיים
ואפשר בקלות לשכוח.
בחיי היום יום היא לא זוכה ליחס כזה. אנשים מתנהגים כרגיל.
אז צריך לזכור שבשיחה איתי זה כמו כניסה לחדר מבודד
עם חוקים אחרים מהעולם החיצון.
ובחדר הזה אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו באמת.
ביחד, אבל במעמד שונה עם זכויות שונות.
הדדיות אבל לא שוויונית.
אף פעם לא שוויוני
ולפעמים גם לא הוגן,
אבל אלה הכללים.
או שנמצאים בחדר או שעוזבים.
אין חובה להישאר.
עם הזמן אני מגלה שזה צובר כוח אצלי
והרצון להשפיל ולהשפיט נמצא במי שאני מתעניין בה.
וכשאני רואה אי משיכה לעניין ולו הקלה ביותר אני מכבד זאת.
אנסה למצוא פרצות בהתחלה וכשאראה שאין ארד מהעניין.
אם אין הזמנה אני לא נכנס.
אני לא נכנס למקום בו אני לא רצוי.
והרצוי הוא לא בשביל קשר קבוע.
לא בשביל בנייה של משהו שיחזיק מעמד לאורך שנים.
משהו הרפתקני נטו.
לפעמים אפילו סתם בשביל השעשוע.
וכשהאמון נבנה שלב אחרי שלב, שיחה אחרי שיחה
השעשוע הופך להיות בטעות קבוע.
אני לא נזהר.
ואני נכנס למערבולת בדיוק כמוה.
להתעסק עם רגשות זה מסוכן מדי.
מילא שלה אבל שלי..אני צריך לשמור על שלי.
חייב לשמור על שלי.
אותה אני יכול להחליף באחרת
כמו שאנשים תמיד עושים כשעוברים הלאה לקשר הבא.
יכול לקחת זמן אך זה אפשרי
אבל רגשות שלי...זה מסוכן לי.
צריך להתנהל עם זה היטב.
קל להתמכר להשפלות
קל להתמכר לכניסה והשליטה המיידית
קל להתמכר להנאה ולזחיחות.
קל להתמכר לכוח.
קל גם להתמכר לרסק לחלקים קטנים בשביל הכיף
יש יראו בי כמו דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
אני גם יודע להיות נחמד.
אבל בעיניי, כשאני משפיל או מרומם אני לא מרגיש שאני עושה סוויץ
ההרגשה שלי היא תמיד קו קדימה, ללא סטיות פה ושם.
ג'קיל או הייד, שניהם זה אני
אין פה שינוי כיוון מבחינתי.
אותו קו ישר.
המחוג לא זז.
