לקרוא לך שרמוטה מרגיש קצת כמו עוול קטן.
את פתיינית.
הגברים שפונים אלייך , רובם באים כשולטים. פוזת השולט
אבל כולם בלי יוצא מן הכלל יוצאים קטנים, חלקם אפילו פתטיים.
את משחקת בכולם, משתעשעת המילה המדויקת ביותר.
מדברת בקול ילדותי בכוונה. לא יותר מדי אבל מספיק ברמה שזה יתפוס.
יודעת שהם טיפשים,
יפלו בקסמך,
לא חושבים לרגע,
לא מנסים להתנגד לצליל ההקסמה.
כמו עכברים בסיפור של החלילן מהמלין,
באים אל הכוס שלך,
אל הריח שלך,
אל היופי המשכר שלך,
אל הצגת התמימות שאת מוכרת להם.
מהתלת ומרקידה אותם בעודך מושכת אותם אל הנהר לטבוע.
והם כאלה בטוחים שהם באים לשלוט עלייך, להכניע אותך.
אבל את הכנעת את כולם.
עשית מהם צחוק.
הכוונת אותם, הדרכת אותם.
ליטפת אותם בקולך כל פעם כדי לתת להם את האגו,
שלא יבינו כמה הם מובלים באותו הרגע.
ותחושת הסיפוק של אחרי שהייתה לך.
הם כלום בעינייך.
הם היו עבורך כלום גם לפני.
הכושר שכנוע שלך הוא גדול.
גם אני כמעט החלקתי.
זה כי לא הייתי מוכן. לא קיבלתי שום אזהרה לגבייך.
זה כי אף אחד לא יודע זאת מלבדי.
באת אליי כנשלטת והטעית אותי בכך.
את לא נשלטת. שנינו יודעים זאת.
הפעם הראשונה שהעזת להגיד לי "לא" - היא הרגע המכונן.
לא הבנתי אז אבל בשחזור של הדברים הבנתי סוף סוף את דמותך.
ועכשיו....
יש מלא "כן"
ארגזים של "כן" מצידך.
ואני עם ה"לא".
ואת מתוסכלת, חורקת שיניים ומנסה את כל התרגילים שאת מכירה עליי.
זורקת הכל לתבשיל, הכל מעורבב ביחד כמו כאוס.
כעס ועצבים, בכי ומסכנות, אדישות, ילדותיות, ביטחון עצמי, תמונות פרובוקטיביות,
תחנונים, משחק של נשלטת.....הרבה דברים נכנסים לקלחת.
את כבר לא בודקת מינונים ולא עוצרת לשמור קצת לעצמך,
להגן עלייך.
כשניפגש.
אני לא אפול בקסמך.
הלחשים שלך לא עובדים עליי.
גם לא הקול המלטף שלך.
מכיר את התמרונים והטקטיקות שלך
מכיר את הביצ'יות שלך וגם את המסכנות.
את האנרגיה ואת העייפות.
אני יודע לקראת מה אני בא.
ואני יודע מה לא יקרה.
אני לא אזיין אותך בפגישה. למרות רצונותייך.
no matter what.
לא כעונש כי אין פה עונש.
אני מגן עליי.
גם דומים צריכים להגן על עצמם לפעמים.
אבל את כן תקבלי ממני את מה שאף אחד מהגברים האחרים לא נתן לך להרגיש באמת.
מקום בטוח לפרוק קצת אם תרצי. לא חובה.
זו לא תהיה מטרת הפגישה שלנו אבל זה אפשרי. אני מרשה לך.
כי רק אצלי את יכולה לפרוק ואת יודעת זאת.
גם כשלפעמים אני נוזף ומשפיל אותך תוך כדי.
אנחנו הולכים להנות בדרך הרגילה שיש.
פגישה רגילה.
איך אומרים את זה בסלנג....
אני לוקח אותך צ'יפס. בלי קטשופ.
אני רוצה לראות את הכוח שלך בלייב
ולגמד אותו.
לא להעלים אותו. זה חלק מהיופי הקקטוסי שלך.
להיות קטנה. הכי קטנה שידעת על עצמך כבר הרבה זמן.
כפי שאת תמיד מולי בשיחות.
את עדיין יכולה לבטל את הפגישה.
אני לא אכעס. אני אחייך.
רק אל תשעממי אותי.
תראי לי שבחרתי נכון כשהסכמתי.
