פגשתי את א' היום, ממש במקרה.
שכחתי איך קראתי לה אז הלכתי אחורה הרבה בבלוג עד שמצאתי.
מעל לשנה מאז הפגישה האחרונה שלנו. כתבתי עליה כמה פעמים בבלוג.
לא יודע למה א'
אם היו 5000 אותיות בשפה העברית הייתי ממקום אותה באיזור ה-3500.
עכשיו זה צורם לי שהיא א'.
שבת בצהריים.
באתי לבית קפה לשתות בסך הכול קפה הפוך.
רואה אותה עם מישהו שזיהיתי אותו כידיד שלה אפלטוני.
באתי לשולחן שלי והיא כבר הספיקה לשלוח יד אליי במעבר וללטף אותי ביד.
מעל לשנה שלא נפגשנו או דיברנו.
שותה את ההפוך שלי. בינתיים הידיד שלה עזב והיא הצטרפה לשלחן שלי.
מתעדכנים בקצרה אחד בחיים של השני. היא טוענת שיש לה חבר והיא מאושרת וטוב לה.
אני ממשיך לשאול ואז היא מודה שהכל בסדר חוץ מזה שחסר לה הסקס.
עם החבר שלה זה פשוט לא זה.
ממשיכים לדבר ותוך כדי היא שואלת אותי בביישנות אם אפשר יהיה להתקשר אליי כשהיא תהיה בעניין
אפילו להגיד את המילה "חרמנית" היא התביישה.
היא הסבירה את עצמה שזה בגלל הסקס הטוב שהיה לנו(אני לא זוכר אותו ככה וגם כתבתי על זה)
התגעגעה לאגרסיביות שלי רק ביקשה בלי חניקות הפעם.
אמרתי לה: אני זוכר שאת גרועה בלמצוץ.
היא התעצבנה ועשתה לי אצבע משולשת ואחר כך מייד הסבירה את עצמה,
שהיא יודעת שהיא יכולה לעשות לי את זה ואני לא איעלב ממנה כי אין לי רגשות.
היא לא יודעת את זה אבל אם לא היינו בבית קפה הייתי מביא לה 2 סטירות:
אחת על האצבע המשולשת ושנייה על עניין הרגשות.
וזאת מבלי להיעלב לרגע,
זה עניין של חינוך וצורת פנייה ראויה.
החלפנו טלפונים כדי שנתאם זאת בעתיד.
המשכנו לדבר עד שאמרתי לה שאם היא רוצה עכשיו זה הרגע:
תבוא איתי עכשיו או שכל אחד יילך לדרכו ומתישהוא אמצא זמן לזיין אותה.
היא היססה קצת כי לא חשבה על עכשיו למרות שהייתה מאוד חרמנית.
(היא לא הפסיקה ללטף ולגעת בי תוך כדי השיחה שלנו).
אמרתי לה שאהיה עדין איתה כי היא הרי נסיכה מפונקת שנינו יודעים זאת.
היא לא מכחישה היא אפילו מתגאה בזה שהיא נסיכה מפונקת.
אמרה לי "גם כשאתה עדין אתה עדיין מניאק".
בסוף היא הסכימה.
עזבנו את הבית קפה.
באנו, עשינו מה שעשינו. עדינות לא הייתה שם, רק חרבו דרבו.
היא עדיין זיון גרוע אבל חטפה את כל מה שהיה בא לי לתת באותו הרגע, חוץ מחניקות.
היא שונאת שאני קורא לה זונה. אני כבר מכיר אותה.
בזמן האקט והפעם בכוונה כל הזמן קראתי לה ככה והיא שתקה.
לקראת הפעם השלישית שגמרה,
היינו באותו זמן בתנוחה המסיונרית כשהיא ניסתה לדחוף אותי החוצה על דעת עצמה.
היא ביקשה שאצא וסירבתי לעשות זאת.
"רק אני מחליט מתי לצאת ממך" אמרתי לה ודחפתי פנימה חזרה.
העלתה לי את הסעיף וזיינתי אותה יותר חזק כשהיא כבר באפיסת כוחות וגמורה תרתי משמע.
מי היא שתעיז לנסות להוציא בלי לבקש רשות ממני?
העמקתי עוד יותר את הזין שלי בכוס שלה.
הזין שלי חפר בישות שלה ללא רחמים.
וכך המשכנו עוד קצת תוך כדי שהיא לוחשת לי "רק אתה מחליט" עד שהחלטתי לצאת ממנה.
קצת אחרי שכבנו יחד כשהיא מחבקת אותי ונצמדת אליי.
אומרת לי "אני יודעת איך לעצבן אותך".
כעבור כמה זמן כשאנחנו בשלווה שלנו ונחים מהרגע ומהעוצמות...
היא מקבלת שיחת וידאו מהחבר.
היא לא עונה. מתחילה להילחץ והוא מתחיל קצת להתעצבן.
זה השלב שהיא מבינה שהיא צריכה להתחפף כדי לענות לו בסביבה יותר תמימה
ולתת לו הסברים.
אחרי שנישקה אותי לשלום רצה מהר החוצה כי קיבלה הודעות עצבניות בוואסטאפ.
לא חשבתי שהיום הזה יוביל למה שקרה.
אפילו לא דמיינתי.
בסך הכל רציתי לשתות הפוך.
כשעזבה הרהרתי במשהו ונאלצתי להודות ביני ובין עצמי:
התרככתי.
אני עדין מדי.
היא הייתה צריכה לחטוף יותר, לסבול יותר, לצרוח יותר,להתחנן יותר,מושפלת יותר, אפסית יותר
אני לא רוצה לקרוא לה כלום כי כלום זאת מילה והיא לא מגיעה לזה.
הכל קרה במקרה היום, לא נערכתי לזה כראוי.
לא היה לי זמן לתכנן את הרעם שיגרום ללב שלה לקפוץ לרגע.
לא היה לי זמן לתכנן את הברק שאפיל עליה.
לא היה לי זמן לתכנן את האפילה סביבה ואת השקט שבכניעה
ורק הצרחות עונג נשמעות ברקע כשכבר אין קול יותר.
רק השתעשעתי היום.
העדינות הזאת עוד תשגע אותי.
