לא מחפש אהבה,
מעוניין בשליטה.
אהבה נוכלת. באה כולה בטוב עם בגדים יפים, מפריחה מילים מדויקות, מלטפות לאגו של הקורבן התורני שלה
יודעת מה כל אחד צריך, מה תופס אותו.
המהות שלה לא תלויה בזמן או תזמון נכון. כשהיא מגיעה כללי המשחק מתכופפים לטובתה. אדם ישכח את עצמו ולא אותה. יזכור אותה בחיבה גם ברגעיו האחרונים.
המגע שלה כמו הוריקנים קטנים בלב.
בשפה שלה זה "פרפרים". יותר דומה לדופק מואץ שמוביל לפירפורי לב.
מספרת לך את ההתחלה היפה שלה אך לא את הסוף הפחות יפה, לפעמים אפילו מר. כשהיא מדברת נדמה שהעולם כולו עצר ורק היא קיימת אך למעשה היא שזה כמו לשים שמיכה על הכלוב של התוכי כדי שיחשוב שזה לילה. העולם ממשיך לנוע גם כשהוא ישן.
העולם זז בדרכו הרגילה גם כשאתה מאוהב.
לקראת סוף המפגש מציעה במתנה את המשקפיים הוורודים שלה לקורבן, שיראה בוורוד כמוה את החיים ויתעלם מהסכנות במציאות. יש לה עוד מלא בתיק לחלק לאחרים. Happy Happy Joy Joy
אחר כך חולפת על פניך ממהרת לעיסוקיה ולמעשה הנוכלות הבא.
משאירה אותך מבולבל ומבושם.
לא יודע מאין באה ולאן הולכת,
רק יודע שמרגיש משהו חסר בלכתה,
למרות שהיית בסדר לפני שהגיעה.
ואחרי כל זה...אי אפשר לכעוס עליה
כיצד תוכל לכעוס על מי שהפיחה בך רוח חיים? נתנה מודעות לחייך והפכה אותך מגולם לנושם?
