אני לא נוהג לבקר בבתי כנסת ובכלל איני אדם דתי אך לאחרונה הצטרפתי פעמיים למניין
בבית כנסת קטן. מאוד קטן עד כדי כך שבעל המקום יוצא מדי פעם יוצא לגייס אנשים באיזור
למניין.
אז הצטרפתי.
כשאני במקום עוברים בי מחשבות זימה לפעמים. על נשים כמובן(אני סטרייט)
למקומות "קדושים" יש את החוק הלא כתוב שאסור לחשוב מחשבות בהמתיות בסיסיות
אבל דווקא בגלל שאסור זה הדבר הראשון שאתה חושב עליו.
לא מפריע לי לחשוב כך ואני לא מרגיש בושה על כך. בכל זאת זה מה שעובר לי בראש
זה מי שאני.
אני מוצא את עצמי רגוע וגם מתוח קלות מהנוכחות שם.
לפעמים תוהה בלב תוך כדי השהייה שם שאם הוא קיים אז למה הוא מזמין אותי לביתו
אם הוא יודע את מרחבי נפשי? למה הוא מזמין "חוטא" כמוני שוב ושוב למשכנו?
זה לא מפריע לו? זה לא פוגע בו נוכחותי?
בין כל הדתיים שם שכולם שם מאמינים חזקים ואתה רואה כמה שקועים הם באמונה
וכמה זה ממלא את רוחם. רק אני עומד שם ומרגיש שונה כי אין בי את אותה אמונה חדורה.
והוא בכל זאת ממשיך להזמין בנחמדות ואני מסכים.
יחסים מוזרים
לא יודע למה אני מסכים
לא יודע למה הוא מקבל