כשאני נמצא בחוץ אני מעלה הרבה מחשבות רעיונות ודיעות ורוצה להעלות אותם על הדף
אך כשאני מגיע הביתה כאילו הכל נמחק ואני נתקף בחוסר חשק לכתוב גם.
גם אם אני מצליח להיזכר בראשי פרקים פתאום כל המלל שזרם דרכי בעולם בחוץ נעלם כשאני נכנס פנימה.
וכל מחשבותיי שהיו לפני רגע נראים חסרי סיבה לכתוב אותן.
עוד יום עובר.
עוד חודש עובר.
עוד שנה עוברת.
חדשות שמנסות להבהיל כרגיל.
אויבים מבפנים.
אויבים מבחוץ.
הפליטים פה.
הפליטים שם.
הפליטים מתים.
תמונת הפליט ילד בן 3 שנסחף לחוף(זה פורסם בכלי התקשורת בעולם למי שמכיר).
תמונה מדהימה ביופיה ובאכזריותה.
שלו ורגוע נראה הילד.כאילו הוא ישן.
לא הזדעזעתי. ניסיתי אך לא הצלחתי (למה לא? עיין ערך פוסט "זעזוע")
תחקירים או בשמם הארוך "תראה איך עובדים עליך".
תחקיר על כל דבר כמעט.
כבר אי אפשר להכניס כלום לפה או לקנות שום מוצר.
גם להזמין תיקון אסור.
גם לתדלק.
גם לנשום אויר (הכל מדווח מזוהם).
קרינה מסלולארי (יבוא יום ויגלו שגם העצים מקרינים עליי. אין גבול להקרנות האלה. דיי לספר לי שמקרינים עליי).
שיזוף בשמש (מליוני שנים בני אדם חיו עם השמש בשלום. רק בדור שלנו לא)
אפשר לאכול משהו גם מבלי לחשוב מה זה תורם לגוף, לשכל, לנפש או לביצים שלי?
ככה סתם להכניס אוכל כי אתה רעב.
היום הייתי בסופר פארם ומוכרת הסתערה עליי עם מברשת שיניים חשמלית שהיא צריכה למכור.
(בדיוק כמו בפרסומות כשהבחורה אוחזת בשתי ידיים ומחייכת לך).
היא הרצתה לי על נפלאות המברשת. בתוך כל העולם המזעזע הזה לשמוע על נפלאות מברשת זה קצת הזוי עבורי.
אמרתי לה את המשפט האל מותי הכי שנוא על מוכרים "אני אחשוב על זה".
(כל מי שעסק במכירות בטח מכיר את המשפט ורצה להרוג את מי שממולו באקדח).
והיא ענתה לי את משפט המחץ שלה "נו, בוא נחשוב על זה ביחד".
את זה עוד לא שמעתי. זה העלה לי חיוך על פניי אבל את זה היא לא ראתה כי כבר מיהרתי ללכת.
היא הייתה יפה. יופי רוסי כזה.
לא יודע למה אבל לא עלו לי מחשבות מיניות בנוגע אליה בזמן השיחה. שזה מוזר.
אולי כי היא הייתה "קרה" מדיי בשבילי עד שהזין שלי אפילו לא פיהק לכבודה.
לא הייתה הנפת דגל. ואולי באמת מיהרתי וכל עניין המיניות נשכח ממני זמנית עד לסיום המטלות.
בעצם כל היום הייתי עסוק. לא חשבתי כלל על מין. חוץ מהבוקר בזיקפה.
לא יודע למה אבל גם לפעמים אנשים זרים שמחייכים אלי במפגש ראשון מחשיד אותי
אני משער שזה מנימוס והבעה שנעים להם.
יש אמנם אנשים שאני שמח לפגוש אותם אבל החיוך לא יבוא לי טבעי. אני צריך לזייף אותו.
אני שמח בפנים.
ואז מסבכים אותי כשאומרים שיש לי חיוך יפה... :)
.