אל תבכי.
זה רק ימרח לך את האיפור
וזה לא יציל אותך מהכעס שלי עלייך.
אבל את בכל זאת תבכי כי את לא שולטת בזה.
הגוש עולה לך בגרון, מטפס למעלה ואת חייבת לפרוק.
אשים עלייך דלי.
דלי גדול וריק כמו הראש שלך.
אולי המשקל שלו והקלסטרופוביה שלך יגרמו לך להפסיק לייבב.
אחרי זמן מה הדלי ישעמם אותי.
אסיר אותו ואגיד לך את כל התכונות שאני לא סובל אצלך.
לאט לאט, עם הדגשה.
כי אני כועס עלייך.
לא משנה כמה תסתירי מהעולם ותשחקי את החזקה מולם,
אני יודע שעמוק בפנים את ילדה קטנה ובכיינית.
תמיד היית.
תבכי, תייללי,
תתחנני שאעשה שימוש בך
כל דבר שארצה, מיני ולא מיני
אבל אני לא ארצה שום דבר ממך.
כי אני כועס עלייך.
פעם היית מעניינת,מצחיקה,סקסית,חושנית...
חכמה אף פעם לא היית אבל היו לך את ההברקות שלך שהבליטו אותך מעל כולן.
היום אני רואה את הכיעור שבך. רק אותו.
כמו מוגלה ענקית על הפרצוף שלך
כי אני כועס עלייך
הכעס שלי עובר אחרי כמה ימים ואני נרגע.
ואז את שוב יכולה להישען עליי ולהרגיש בטוחה איתי עוד יותר ממקודם.