יצא לי לדון השבוע עם אחת הבלוגריות של הכלוב על מה עושה סרט קולנוע טוב למחרמן ומה מפיל אותו (ראו ערך "חמישים גוונים של זבל")
שנינו הסכמנו שאחד הסרטים הטובים בתחום הוא "9 וחצי שבועות של שכרון חושים" בכיכובם של מיקי רורק וקים בסינג'ר:
למי שלא מכיר את הסיפור, קים מתאהבת בזר מסתורי ואפל (מיקי רורק לפני שקריירת האיגרוף פירקה לו את הפרצוף) ונסחפת איתו לתשעה וחצי שבועות של אובדן חושים ובדיקת גבולות חדשים.
בזמנו הסרט הזה נחשב אירוטי ואפילו פורנוגרפי, למרות שכמות העירום בו היא ממש מזערית והאירוטיקה עצמה נמצאת במשחק הכוחות בין רורק לקים.
הוא מכסה לה את העיניים ומטייל לה על הגוף עם קוביות קרח. הם משחקים קצת עם שוט ומוצאים דרך מעניינת לקיים סקס ולערב במעשה האהבים תפריט צמחוני משובח. יש גם סצינת חשפנות וסצינה לסבית והם מזדיינים בגשם. אבל עד פה זה נשמע וונילי לגמרי, נכון? כל זוג שאתם מכירים מחוץ לכלוב פינטז ושיחק עם דברים כאלה או דומים.
אז מה פה הבדסמ ומה הופך את הסרט לכל כך אירוטי?
הדמויות, קים כאישה חכמה ורוחנית שעובדת בגלריית אמנות ורורק, כברוקר עם מבט פסיכי בעיניים וחיוך מקסים, והדינאמיקה שנבנית ביניהם. איבר המין האמיתי שלנו נמצא בין האוזניים ולא בתחתונים. והמשחק הפסיכולוגי שמתפתח ביניהם הוא מרתק.
היא נתרעת ממנו ובאותו הזמן נמשכת כמו פרפר לאש ופה מתחילה מערכת היחסים ביניהם שעוברת עוד גבול ועוד גבול. ותוך כדי החיים של קים לא נעצרים. היא ממשיכה להתמודד עם העניינים בגלריה ולחיות את חייה כרגיל. ברור לה שמה שקורה ביניהם, מרגש ככל שיהיה הוא משחק שנעצר בחדר השינה. אבל רורק רוצה לבחון עוד ועוד גבולות שלא מתאימים לה ומה שהיה מרגש וסקסי עבורה הופך למפחיד ומאיים. נראה לכם שהיא תגדיר את הגבול ותגיד לו לא?
אני לא אספר את הסוף כדי לא להרוס לאלה שעדיין לא צפו. אבל אני כן אגיד שזה סוף ענק עם הרבה חומר למחשבה. והדמות החזקה באמת בסרט היא לא רורק, הלכאורה שולט אלא קים, הלכאורה נשלטת.
לרורק אין שליטה אמיתית על חייו והוא קורבן לתשוקותיו ולחוסר המצפון הכללי שלו. הוא העבד שלהם ואילו היא יודעת מה באמת חשוב לה בחיים.
9 וחצי בסולם מחנך עם עקרונות :)
סצינת הקרח:
