מחנך עם עקרונות

כשהיא נכנעת בפני ונותנת, אני רוצה להיות באמת ראוי לזה.

כשהיא אומרת לי "תעשה בגוף שלי מה שבא לך. הכל שייך רק לך" אני יודע איזו עוצמתית הנתינה הזאת שלה. אני רוצה להיות ראוי  למתנה הזאת.

אני רוצה להוביל אותה ולהדריך, לשמור ולהגן עליה מהעולם הגדול, מאנשים ולפעמים גם מעצמה.

אני רוצה שכל מה שהיא חולמת עליו יתגשם כי אני אוהב אותה ומגיע לה הכי טוב שיש.

מגיע לה, לא רק בגלל שהיא איתי ושלי. מגיע לה כי היא אדם טוב שדואג ומציל ילדים ובני נוער מסכנות.

מגיע לה כי היא אדם אכפתי וחכם. אישה חזקה שנלחמת בימים ומעניקה את המפתחות עליה בלילות.

לפעמים אני רואה סבל כבד בעיניים היפות שלה וזה כמו השיר הזה "איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?" אני רוצה להצחיק אותה ולעשות לה טוב על הלב.

אני רוצה לראות את החיוך המקסים שלה מתפשט על הפנים. לראות אותה צוחקת ומלטפת את הכלבה המופרעת שלה.

יש לה לב כל כך גדול שאפילו כלבה היא אימצה עם הפרעת הב הב וריכוז.

אני רוצה לבנות גן עדן לגורה המתוקונת שלי.

יש אנשים שתמיד ישארו חלק מנוף הילדות שלך. לא משנה כמה שנים יעברו וכמה התבגרת והשתנית, לאנשים כאלו תמיד תהיה לך פינה חמה בלב ואפילו אם אתה לא מכיר אותם אישית, בבבת אחת הם יכולים להדליק בך איזו פינה מתוקה שהאירו בך פעם, ממש מזמן.

אריה אליאס עם החיוך טוב הלב, המבטא העיראקי הכבד  והניצוץ בעיניים הוא אחד האנשים האלה.

קזבלן, חגיגה בסנוקר, יחזקאל החנווני בשכונת חיים... תפקידים כל כך שונים ועוד רבים אחרים, לכולם הוא הכניס את הקסם שלו כאדם.

אני לא חושב שיש מה להתאבל על אדם שהספיק כל כך הרבה ונפטר בגיל 94, אז אני אפרד ממנו בחיוך :)

ביום לא נותנת בלילה לא נותנת... מה אני בלטה?!?!? (צ'רלי וחצי)

http://flix.tapuz.co.il/v/watch-3182450-.html

כמו שלכל סיר יש מכסה, על כל גבר שחושק כי נחת זרועו תגרום לישבן להאדים, יש אישה שהדבר גורם לה להנאה עילאית ומשלים בה משהו עמוק.

הסינרגיה המופלאה הזאת יוצרת דבר שלם ויפה.

הלוואי שגם זוגות ווניליים היו לומדים על שחרור עכבות כמו בדינמיקה זוגית בעולם השליטה...

"אז למה את מזדיינת גם איתו?" אני שואל אותה.

נכון שאף פעם לא היינו זוג וונילי מהמניין, אבל הבן זונה הזה מתעלל בה בלי גבולות. לפעמים היא חוזרת ממנו עם שריטות וסימנים של מחטים וקרישת דם. בשבוע שעבר היו לה סימנים שחורים כחולים על הגב מהצלפות שוט. זה לא שולט קשוח, זה סאדיסט שהיה מאושר להיות שומר במחנה השמדה נאצי.

"זה לא קשור אלייך" היא עונה. "זה קשור למה אני מרגישה באותו זמן. הסברתי לך את זה כבר."

היא באמת הסבירה לי כבר. אבל או שאני לא מבין או שאני לא רוצה להבין את זה. והנה היא מסבירה שוב.

"לפעמים אני אוהבת את עצמי ואז אני אוהבת להיות איתך. ולפעמים אני שונאת את עצמי שבא לי למות ואז אני צריכה אותו".

אני מלטף לה את השיער ומביט בעיניים הכחולות המדהימות האלו ואני יודע שבחיים אני לא אצליח לסדר את הבלגאן שמתחולל בתוך הראש שלה

יצא לי לדון השבוע עם אחת הבלוגריות של הכלוב על מה עושה סרט קולנוע טוב למחרמן ומה מפיל אותו (ראו ערך "חמישים גוונים של זבל")

שנינו הסכמנו שאחד הסרטים הטובים בתחום הוא "9 וחצי שבועות של שכרון חושים" בכיכובם של מיקי רורק וקים בסינג'ר:

למי שלא מכיר את הסיפור, קים מתאהבת בזר מסתורי ואפל (מיקי רורק לפני שקריירת האיגרוף פירקה לו את הפרצוף) ונסחפת איתו לתשעה וחצי שבועות של אובדן חושים ובדיקת גבולות חדשים.

בזמנו הסרט הזה נחשב אירוטי ואפילו פורנוגרפי, למרות שכמות העירום בו היא ממש מזערית והאירוטיקה עצמה נמצאת במשחק הכוחות בין רורק לקים.

הוא מכסה לה את העיניים ומטייל לה על הגוף עם קוביות קרח. הם משחקים קצת עם שוט ומוצאים דרך מעניינת לקיים סקס ולערב במעשה האהבים תפריט צמחוני משובח. יש גם סצינת חשפנות וסצינה לסבית והם מזדיינים בגשם. אבל עד פה זה נשמע וונילי לגמרי, נכון? כל זוג שאתם מכירים מחוץ לכלוב פינטז ושיחק עם דברים כאלה או דומים.

אז מה פה הבדסמ ומה הופך את הסרט לכל כך אירוטי?

הדמויות, קים כאישה חכמה ורוחנית שעובדת בגלריית אמנות ורורק, כברוקר עם מבט פסיכי בעיניים וחיוך מקסים, והדינאמיקה שנבנית ביניהם. איבר המין האמיתי שלנו נמצא בין האוזניים ולא בתחתונים. והמשחק הפסיכולוגי שמתפתח ביניהם הוא מרתק.

היא נתרעת ממנו ובאותו הזמן נמשכת כמו פרפר לאש ופה מתחילה מערכת היחסים ביניהם שעוברת עוד גבול ועוד גבול. ותוך כדי החיים של קים לא נעצרים. היא ממשיכה להתמודד עם העניינים בגלריה ולחיות את חייה כרגיל. ברור לה שמה שקורה ביניהם, מרגש ככל שיהיה הוא משחק שנעצר בחדר השינה. אבל רורק רוצה לבחון עוד ועוד גבולות שלא מתאימים לה ומה שהיה מרגש וסקסי עבורה הופך למפחיד ומאיים. נראה לכם שהיא תגדיר את הגבול ותגיד לו לא?

אני לא אספר את הסוף כדי לא להרוס לאלה שעדיין לא צפו. אבל אני כן אגיד שזה סוף ענק עם הרבה חומר למחשבה. והדמות החזקה באמת בסרט היא לא רורק, הלכאורה שולט אלא קים, הלכאורה נשלטת.

לרורק אין שליטה אמיתית על חייו והוא קורבן לתשוקותיו ולחוסר המצפון הכללי שלו. הוא העבד שלהם ואילו היא יודעת מה באמת חשוב לה בחיים.

9 וחצי בסולם מחנך עם עקרונות :)

סצינת הקרח: 

סוחרת הגראס הכי סקסית בטלוויזיה חוטפת עונש מראש קרטל הסמים קרלוס.

אחר כך היא מנסה להסתיר את זה מהסביבה והמשפחה.

בסוף היא מסתכלת בטביעת כף היד שלו על הישבן האדום והמבט שלה אומר בצורה הכי ברורה שיש שזה מדליק אותה.

בסדרה הנפלאה הזאת יש עוד הרבה סצינות ספנקינג נפלאות.

http://www.dailymotion.com/video/x1hfm5s_weeds-spanking-scene_shortfilms

"אני רוצה לבכות" היא אומרת "עם דמעות והכול. דמעות אמיתיות!"

"למה?" אני שואל אותה, למרות שברור לי שאני יודע את התשובה.

"קשה לי לבכות. אני שומרת הכול בבטן. תמיד הייתי ככה וזה מצטבר ומצטבר ועכשיו יש לי כל כך הרבה בראש שזה יותר מדי. לפעמים אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ"

"על מה את רוצה לבכות?"

"על החבר שעזב אותי אחרי שלוש שנים ביחד, על העבודה המסריחה שלי, על זה שבאירועים משפחתיים כולם מסתכלים עלי כאילו אני חייזר. על זה שהוספתי חמש קילו בשנה האחרונה ועל זה שגם אם אני מזדיינת, אני מתעוררת בבוקר לבד במיטה זוגית ולא בא לי לקום. בא לי להיכנס מתחת לשמיכה ולהיעלם."

אז גרמתי לה לבכות.

ספנקינג זאת אמנות לכל דבר ועניין. על מנת לקצור פירות, צריך לבצע אותה באהבה ובקשיחות.

שלב מספר 1 - הנזיפה: מוסבר לתלמידה שהיא ביצעה עבירות קשות וברורות ולטובתה וחינוכה עליה להיענש. מותר לתלמידה לסנגר על התנהגותה הנלוזה אולם במידה והתלמידה מתחצפת, יש לקטוע זאת באפן מיידי. כמו כן יש להסביר את הנזק המיידי והנזק לטווח הארוך שהתלמידה גורמת לעצמה ולסביבה שלה. במידה והתלמידה נזקקת להסברים נוספים, יש להבהיר ולהעמיק את הנושא  לפי הצורך ויכולת ההבנה של התלמידה.

שלב מספר 2 – על הברכיים: יש להורות לתלמידה להתכופף על הברכיים של המחנך ולפשוט ידיים ארוכות על הרצפה או המיטה. השלב הזה צריך להתנהל מבלי שהמחנך נוגע בתלמידה בשום חלק מלבד ישבנה וזאת על מנת ליצור מצב של התמסרות מרצון לעונש שנובע מהבנת התלמידה את מעשיה. במידה והתלמידה מתנגדת יש להחזיק אותה מעל הברכיים ולהעניש אותה בכאפות חזקות לטוסיק עד שההתנגדות נפסקת. מגע היד פה הוא קריטי וחשוב  ומסמל את הקשר בין המחנך לתלמידה. במידה והתלמידה מצייתת כנדרש ניתן מדי פעם ללטף ברכות את ישבנה ואת הירכיים העליונות.

שלב מספר 3 – חשיפת הישבן: חלק חשוב בחינוך של התלמידה הוא חשיפת הישבן שלה. כיום מדענים כבר יודעים שחשיבותו של הטוסיק בחינוך תלמידות מופרעות חשוב מאין ערוך מחשיבותו של המוח. המדע טרם הצליח להסביר זאת אבל העדויות מצביעות על כך שמעשנות כבדות, מפירות דיאטה סדרתיות וסטודנטיות עצלניות שיפרו במידה ניכרת את התנהגותן עקב חשיפה לחינוך אוהב וקשוח. כאשר חושפים את הישבן יש ללטף אותו קודם בתנועה המסמלת קבלה ואז יש להמשיך עם העונש הידני  תוך כדי שאנחנו מקנים לטוסיק מניפת גוונים הנעה מ"וורוד שובב" ל "אדום הייתי ממש רעה."

שלב מספר 4 – החינוך: השלב הזה הוא אינדיבידואלי וכמו שאין שתי טביעות אצבע זהות, כך אין שתי דרכי חינוך זהות. יתכן ולתלמידה מסוימת צריך להמשיך בעונש הידני ואילו לתלמידה אחרת שלדוגמא נהגה בשכרות, יש להתאים עונש חמור יותר כמו חגורה, מברשת שיער או סרגל. העונש תלוי בחומרת העבירה, יכולת ההבנה של התלמידה וחוכמת החיים של המחנך. זהו השלב שבו האומנות (מקצועיות)  הופכת לאמנות (יצירה עילאית). בשלב זה יש לשים לב לכל הפרטים ועל המחנך והתלמידה להפוך לחלק מהחוויה האחת של החינוך. אפילו פרט שולי לכאורה כמו האם התחתונים מופשלים עד הברכיים או עד הקרסול יכולים לשנות את המרקם העמוק של הלימוד.

חיבוק, קבלה והכלה. הידיעה של התלמידה שהיא קיבלה את מה שהייתה צריכה לקבל ועכשיו היא לוקחת את זה למקום של צמיחה. עכשיו המחנך שחרר אותה מהאשמה ומהרגשות השליליים והיא יכולה לחזור לחיים בהרגשה נפלאה של שליטה.

זה נראה תלוש, כמעט הזוי

שבין עבודה ופקיד שומה בזוי

אנחנו משחקים בתלמידה ומורה

ועם חגורה, עולם חדש בורא.

העיניים שלך מספרות לי המון.

נענשת אבל, נסיכה בארמון.

עשר קילו רצית לרדת עד הקיץ

ובינך לבין אושר הם היו כמו חיץ.

תוכנית לך בניתי של אימון וגם דיאטה

ואת מסרבת להיות מריונטה.

לפעמים מתחצפת, לפעמים גם צועקת

הישבן מתחמם כשאת הרגל צובטת.

שיחקנו כל הלילה עד שהבוקר עלה,

חולקים סוד והופכים אותך יעילה.

רק מכות בטוסיק גורמות לך להצטיין

ושכל העולם ילך להזדיין!

התחבקנו אחר כך ועשינו אהבה,

רגע יפה של אמת ותשוקה.

נכנסת לכיתה שלי ויצאת מאושרת

ועלייך עדיין חושב בדרך זו או אחרת.

יש  רגעים בחיים שגם אדם פשוט כמוני יכול להשפיע על גורלה של מדינה. לא התכוונתי לעשות את זה, באמת שלא. בסך הכול רציתי לחנך תלמידה אחת שהרגשתי שלא מממשת את הפוטנציאל שלה. שבוע לפני שהכול התפוצץ עם ביבי והיא פוטרה, התקשרתי אליה. הקול שלה רעד כשהודעתי לה שעליה להתייצב לשיעור חינוך.

"אבל המחנך...." אמרה ציפורה. אני בתקופה עמוסה מאוד, יש לי סבב פגישות השבוע במפלגה ויש את העניין שמתפתח עם הפלשתינאים..."

"אל תעזי לדבר איתי על הפלסטינאים" אני קוטע אותה "פספסת את זה לגמרי ואת יודעת את זה. עכשיו את לא יותר מבובה בידיים שלו."

 "זה לא נכון! אני ממש לא בובה. יש התקדמות חשובה מאוד."

"ציפורה, לא מעניין אותי. ביום שלישי בשעה ארבע את מחכה בחדר בתנוחת החינוך כשעל השולחן מחכים לי חגורה, מקל וחובט שטיחים."

"גם החובט שטיחים?" היא שואלת ובקולה יש נימה מעורבת של פחד והתרגשות.

"שמעת בדיוק מה שאמרתי וכדאי לך להתייצב בזמן."

ביום שלישי אני מגיע בארבע ועשרה. היא כבר מחכה לי בחדר הקבוע שוכבת על המיטה עם מכנסיים אפורות מושפלות ותחתונים אדומים בוהקים. למה היא בחרה דווקא אדום? היא רומזת לי משהו? מתחת לבטן שלה יש שתי כריות לבנות שמרימות את הטוסיק באוויר.

על השולחן מחכים לי חגורה, מקל ומחבט שטיחים. לא אמרתי לה איזה גודל אני רוצה את אביזרי החינוך אבל היא בחרה חגורת עור חומה עבה מאוד, מקל בעובי אגודל ומחבט שטיחים שנראה קשיח ביותר. כנראה גם היא מבינה שהפעם היא פישלה בגדול. היא צריכה חינוך יסודי.

"מה קורה איתך ציפורה?" התחלתי מיד בעניין, בלי לבזבז זמן מיותר "היית ממלאת מקום ראש הממשלה, שרת חוץ, היתה לך המפלגה הכי גדולה בכנסת. אנשים נתנו לך כוח ואת, מה עשית איתו?"

"עשיתי כל מה שאני יכולה. ביבי חסם אותי מכל כיוון"

"שטויות" אמרתי והרמתי את החגורה, מלפף אותה סביב האצבעות ויוצר כלי חינוכי. "ביבי הוא רק תירוץ שאת משתמשת בו לכל דבר. אפילו מופז, בן אדם עם כריזמה של מלפפון חמוץ הדיח אותך מניהול המפלגה."

"הוא קנה את קבלני הקולות עם הבטחות ל.."

אני מצליף בחוזקה על הטוסיק שלה "את חושבת שאריק שרון השתמש בתירוצים כאלו? את חושבת שבתקופת בן גוריון לא היו קבלני קולות? מנהיג הוא מנהיג וזהו זה." עם כל שאלה רטורית שנשאלה הצלפתי בישבן שלה יותר חזק ואחרי חמש מכות, הורדתי את התחתונים שלה עד הברכיים. היא אפילו לא נאנחה. אני מכיר את ציפורה מספיק זמן לדעת שכח הסבל שלה אפילו לא דוגדג. "מנהיג יודע לעמוד מול קשיים. איך תתמודדי עם האיראנים אם את לא מסוגלת להתמודד עם קבלני קולות? אני בטוח שבחדרי חדרים אבו מאזן לועג לך. כן, הוא אומר איזו תמימה הציפורה הזאת. אם רק היא היתה ראש ממשלה איך היינו דופקים את כל היהוד האלה."

"ביני לבין אבו מאזן יש יחסי אמון של שנים."

"שלא שווים כלום." הצלפתי עוד פעם בטוסיק שלה שכבר הפך אדום לגמרי. טוסיק אדום עבורי הוא כמו סדין אדום לשור. ועבורה? היא מרימה את הטוסיק באוויר,, מכניסה את הכריות יותר למטה ועל הדרך  מרחיבה חור נפלא ומנענעת את הפלחים בהתגרות.  "זה לא אישי! היחסים בינך לבין אבו מאזן לא שווים כלום כי זה פשוט לא אישי. זה יחסים בין שני עמים שרבים מספיק זמן."

"הוא הסכים לגבולות 67"

על גבולות שישים ושבע היא חטפה חמש מכות חזקות עם החגורה. "אבל הוא הסכים."

"אבו מאזן נולד בצפת ולשם הוא יחזור. העם שלו לא יתן לו או לכל אחד אחר לוותר על זכות השיבה."

"אז מה אתה רוצה?" היא הסתובבה והביטה לי ישר בעיניים. היא כבר עברה מזמן את החמישים, אבל בחורה יפה נשארת יפה לא משנה באיזו שנה היא נולדה. והעיניים התכולות האלה, או אלוהים, איך העיניים שלה משגעות אותי ומספיקה מילה אחת כדי להדליק אותה ובמקום נענשת היא הופכת לחיה אמיתית ואני מבין את כל הסיפורים שמסתובבים עליה כבר שנים על התקופה במוסד "אתה באמת רוצה לחיות במדינה שכובשת ונמצאת בסכסוך בלי לנסות לפתור אותו. זה מה שאתה חושב שהעם רוצה? אתה פשוט מזיין לי את המוחֱ בססמאות של ביבי!"

אני מעריץ את הבחורה הזאת אבל עכשיו אנחנו בשיעור והיא צריכה להיענש בחומרה על החוצפה שלה לצאת מתנוחת החינוך ולדבר אלי בצורה כזאת. אני מרים את מחבט השטיחים ומסובב אותה בחזרה לתנוחת החינוך שנקבעה לה. על הירכיים שלה אני מגלה טיפות זעירות שנזלו ממקום שהיא אף פעם לא גילתה לאבו מאזן.

"העם רוצה דיור" אני מצליף והפלסטיק משאיר סימני קווים "העם רצה שתטפלי ביוקר המחיה." היא נאנחת כשעוד מכה יורדת. " למה מילקי עולה בארץ שלושה שקלים ובברלין שקל? למה זוגות צעירים צריכים לגור אצל ההורים כי שכר הדירה כל כך מטורף? ומה זה הזיגזג הזה? יום ראשון את ליכוד, שני קדימה, שלישי תנועה. פעם נלחמת עם ביבי, עכשיו יושבת איתו. מה נסגר איתך גברת? יש לך הפרעת קשב וריכוז? 28מנדטים נתן לך העם ומה עשית איתם ציפורה?"

"אני תמיד עשיתי מה שאני מאמינה בו."

הפעם לא הצלפתי כי היא דיברה אמת. "אז אולי את צריכה לשנות את מה שאת מאמינה בו? את באמת לא מבינה שבזבזת את ההזדמנות של החיים שלך להיות ראש ממשלה ולשנות את המדינה הזאת?"

"לא יכולתי להיות ראש ממשלה." היא אומרת "זה היה משחק מכור. ביבי סגר עם ברק ועם ש"ס ואפילו רודפי הכוח במפלגה שלי הלכו עם ביבי וטרפדו הקמה של ממשלה צרה." היא לא בכתה אבל נאבקה לשמור על התנוחה שלה על המיטה. אם יש לה היום ישיבת ממשלה, השרים האחרים לא יבינו למה היא מתעקשת לעמוד. ראיתי שכאב לה מאוד אבל לא מהחגורה או ממחבט השטיחים. זאת הייתה הגאווה שלה שכאבה וההבנה מה ביבי עשה לחלום השלום שלה. זאת ההזדמנות שלה ללמוד ולהפיק לקחים חדשים. הורדתי לה עוד כמה מכות טובות. בדרך כלל שאני מחנך, התלמידה מביעה צער על מה שעשתה, בוכה ומבקשת סליחה. עם ציפורה זה אחרת לגמרי. צריך לחנך את הטוסיק החמוד שלה בצורה מושקעת כדי לגרום לה לשקול אפילו לשנות את דעתה.

"אז אולי את לא מתאימה למשחק הזה? אולי את צריכה לעזוב ולחפש עבודה אחרת?"

"זאת האחריות שלי להישאר, לא משנה כמה מנדטים יש לי"

 הרמתי אותה מעל המיטה והנחתי אותה בעדינות על הברכיים שלי, מלטף את ישבנה ששינה צבע מוורוד-שובב לאדום-אני תלמידה רעה..היא היתה רטובה לגמרי ונצמדה אלי חזק חזק "ציפורה, את זוכרת שהיה לך שיער מתולתל?"

"מה זה קשור?"

"אמרתי לך שתשקלי לשנות ולהחליק ועובדה את כבר שנים עם התסרוקת הזאת. אם היית הולכת עם הראש בקיר לא היית עושה את השינוי הזה."

התחלתי להוריד לה כאפות לטוסיק . היא צבטה אותי ביד מתחננת בלי מילים לעונש כבד יותר. ועונש כבד יותר היא בהחלט קיבלה כשאני משגיח שכל סנטימטר יקבל את הטיפול לו הוא ראוי. למה תמיד כשאני מחמם ןמחנך את הטוסיק שלה זה איכשהו קשור לביבי?

"מה עם בוז'י או לפיד. למה את לא חוברת אליהם להפיל אותו?"

"ללפיד יש אגו גדול מדי ולבוז'י אין כריזמה."היא מטיחה בי ואני ממשיך להצליף.

"את לא מבינה שזאת בדיוק ההזדמנות שלך. הוא נטול כריזמה לחלוטין ואת שופעת כריזמה מפה עד הודעה חדשה. אתם משלימים אחת את השני. תשלחי את האנשים שלך שידרשו ממנו רוטציה על תפקיד ראש הממשלה. תהיי נחמדה אליו ותהללי אותו בכל הזדמנות כמו שאמא מהללת את הבן החנון שלה שטוב במתמטיקה, אבל עבור העם הוא אף פעם לא יהיה המנהיג. את תהיי זאת שמובילה את המחנה ומנהיגה."  הורדתי כאפה לאיזור שבו הגבעה מפסיקה להיות טוסיק והופכת להיות רגל. ואז עוד אחת ועוד אחת. כאפות מהירות וחזקות ושמעתי את אנחות הכאב שלה.היא ניסתה להישאר במקום אבל לא הצליחה. בדרך כלל בשלב הזה, תלמידות אחרות מבקשות סליחה ומתחננות שאפסיק. הן נשבעות  שהלקח נלמד ובחיים לא יחזרו על אותן טעויות ושגיאות. אבל ציפי היא אחרת. היא לא תתחנן אף פעם. כבר למדתי להכיר אותה מספיק כדי לדעת שאצלה זה המקסימום. ומבחינתי העונש נגמר והשיעור החשוב נלמד.

עזרתי לה לקום מעלי כשהיא מלטפת דווקא את הידיים שלי ולא את הישבן הכואב. והעיניים שלה אומרות לי שמשהו בה השתנה. העיניים הכחולות שלה עובדות ורוקמות תוכניות. יש לה תקווה חדשה ואני יודע שהיא חזקה ואמיצה מספיק לממש אותה. אנחנו מתחבקים ויש משהו בחיבוק הזה אחרי חינוך והפקת לקחים שהוא אינטימי כמו אחרי סקס. רגע נדיר בחיים שאתה חולק  רק עם עוד אדם אחד.

כמה שבועות אחר כך קיבלתי סמס מציפורה "תפתח ynet". הכותרת הראשית אמרה "הערכות: הרצוג ולבני ירוצו יחד. תוך 48 שעות צפויה יו"ר התנועה לקבל את ההחלטה שעשויה לשנות את המפה הפוליטית בישראל" ביחד הם מתכננים להפיל את ביבי ולהחזיר את המדינה שלנו למה שהיא הייתה פעם. חייכתי בסיפוק. אם הצלחתי לתרום ולו במעט להחלטה שלה, אני את שלי עשיתי.