לפני 9 שנים. 5 במרץ 2015 בשעה 5:58
"אני רוצה לבכות" היא אומרת "עם דמעות והכול. דמעות אמיתיות!"
"למה?" אני שואל אותה, למרות שברור לי שאני יודע את התשובה.
"קשה לי לבכות. אני שומרת הכול בבטן. תמיד הייתי ככה וזה מצטבר ומצטבר ועכשיו יש לי כל כך הרבה בראש שזה יותר מדי. לפעמים אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ"
"על מה את רוצה לבכות?"
"על החבר שעזב אותי אחרי שלוש שנים ביחד, על העבודה המסריחה שלי, על זה שבאירועים משפחתיים כולם מסתכלים עלי כאילו אני חייזר. על זה שהוספתי חמש קילו בשנה האחרונה ועל זה שגם אם אני מזדיינת, אני מתעוררת בבוקר לבד במיטה זוגית ולא בא לי לקום. בא לי להיכנס מתחת לשמיכה ולהיעלם."
אז גרמתי לה לבכות.
