לפעמים כותבים למגרה , והיא לא תמיד עונה ,בטח עסוקה בפונים קודמים ותכף התור יגיע.
כשהיא כן עונה, המגירה, זה ממש אירוע משמח.
מפה לשם אתמול היא ענתה שלי שהיא לא בקטע של שירה, ושאם אני רוצה להגיד משהו, כדאי לדבר ברור ולא הייקו.
אישית חושב שזאת דיי חוצפה מצדה, כאלו בואי , הגעת מאיקאה, הרכבתי אותך.
ראיתי אותך מפורקת, ערומה מברגים וללא מסילות.
עברנו כמה דברים, היינו בכמה מקומות , עליי את מפזזת פוזות (זאת מילת הפועל? לא!? )
אז הינה אני כותב לכם.
קפה ומאפה - גרסת הרוק.
נשים מלאות פחמימות ריקות , לוגמות קפה
מחכות לנס מנדנדות איברים ללא כיסויים
חושקות בחיים אחרים ללא אחרים מצפות לנקודה בסוף
לפעמים עם אחרים ועם פיסוק מושלם, או קרוב לזה.
משפטים מלאים נקודות... מחשבות ללא נקודה רעיונות ללא
תכלית. חיכוך מוחי זימתי, מי בוחר את המילה, מפסק את האישה.
נשים חמות, מנחמות אבלים, אבל. לא מספיק מסופקות,
הבל עולה מגופן הרותח , אבל עולה ממוחן הקודח.
נשים אבלים במעגל שינחמו נשים במעגלים, הבל הפה מתקתק
רוק ניגר, הוא רק התחיל לאכול עדיין, בתיאבון היא אומרת לו
ועוצמת עיניים , הקפאין כבר התדלדל, הפחמימה כבר נחה לה בשלום.