בדידים

מים רותחים נופלים עליי, שוטפים אותי. אתה יושב שם בחוץ ומבחינתך הכל זה מים. היא באמבטיה, מתנקה עבורי. אני נשענת על הקיר הקר, ומסובבת עוד קצת שמאלה. עוד רותח. עוד אדים. מרימה. הצליל של המים על רצפת האמבטיה מתערבב עם הצליל הלא קיים של דמעותיי. עוד יותר רותח. העור שלי כבר ורוד, כאילו קילפו מעליי שכבה. הרי שככה זה מרגיש. עירומה, שחטו אותי. שחטת , אתה. חוקר חוקר חוקר בודק קצת, משפשף חזק, מחכה לתגובה הנה עוד קצת וסיימנו. כן אדווני. אני בוכה שם עליך, עליי, עלינו. בגללי ובגללך, בגלל כל הפסיכיאטרים בעולם. אף זיון לא יעזור כאן, לא לא. אף משקה שיכר, אף סם, אף סיגר או כדור. שום דבר. כל מה שנותר הוא לומר אמן שלא, מזויין.