|
|
|
לא משנה איך הופכים את זה, להיפרד ממישהי שהייתה חלק מהחיים שלי שלוש שנים, זה חרא.
לא משנה שהיא הייתה כלבה (לא מהסוג הטוב). לא משנה שהיא ניסתה לשנות אותי. לא משנה שבסופו של דבר, האהבה דעכה.
לא משנה שעכשיו אני חופשי, לא משנה שבאמת יש לי את כל מה שרציתי, שום דבר לא משנה.
להיפרד זה חרא.
מישהי ביקשה שאצטרף אליה לאחד מהמועדונים הגדולים בסצינה.
אני לא ממש חובב של העניין, ולמען האמת לא הייתי במועדון בדס"מ כבר שנים ארוכות.
הבנתי שיש פעילות של הנוכחים שהיא פומבית, והשאלה שלי עד כמה פעילות יש שם מבחינת הקהל הרחב, כלומר האם יש מקומות בהם יש פעילות מינית מלאה, מעבר ל"סשנים" של שופוני.
אשמח לתגובות אמיתיות ללא שיפוט.
תודה.
למה זה קורה? יש ריח של התחלות חדשות באוויר, יש התרגשות, ואז, פתאום קורה משהו שמאפיל על הכל ומכניס את החיים לפרופורציות אחרות.
בעיות בריאותיות תמיד נמצאות בפרונט של ה"תירוצים", כי אי אפשר להתווכח או להטיל ספק בחשיבות הטיפול באדם הנמצא במצוקה. אבל בכל זאת, יש צד שני, צד שגם התרגש וציפה, צד שגם רצה והנה זה נשמט לו מתחת הקרקע.
ואיפה אני בכל הסיפור? לעזוב הכל ולתת יד לאדם במצוקה, או להשאיר את המצב כמו שהוא, שיתמודד? התשובה ברורה, לא משאירים פצועים בשטח. אבל הצד השלישי לא פצוע? מה איתו?
סתם פורק תיסכולים.
רק בריאות לכולם.
כן, לפעמים צריך לדעת לקבל את הצד השני, הסובל, הכואב, הנשלט...
מה לא עושים בשביל הבת שלי...
קיצר, אם מישהי באיזור ובא לה סשן בטבע, אני פה...
אז אחרי האפיזודה האחרונה, הבנתי שהבדס"מ שלי הוא התרופה הכי טובה שיש.
המצב הנפשי שלי הוא פועל יוצא של המציאות אותה אני יוצר בעצמי.
כשיש גוף כמו קנבס לבן ונקי, ואני הצייר שמוציא עליו את הרגשות שלי, את הכל, בלי גבולות, שם מגיע השיחרור האמיתי.
אז תודה לך.
ובנימה אופטימית זו- מישהי רוצה להיות המודל שלי?😉
הנה.
הרבה זמן זה לא קרה.
התפרצות של דיכאון ללא שליטה.
המחשבות מתרוצצות בראש, הכאב עולה ומציף.
ככה סתם, בלי התראה מוקדמת.
יום מדהים בעבודה, הכל בסדר, והנה זה מגיע. רק להזכיר לי כמה שהחיים האלה שבירים.
מוריד את הראש ונותן לזה לעבור מעלי.
נקווה לטוב. בינתיים חושך.
אז כן, הוירוס הגיע גם אלי. לא שזה כזה מפתיע. אבל אני שונא להיות חולה. מתנהג כרגיל רק הגוף בוגד בי ולא מאפשר לי לעשות את מה שאני רוצה.
קורא פה את הבלוגים שאני עוקב אחריהם וגם את אלה שלא, מחפש קצת אסקפיזם ומוצא בעיקר עצב. מוצא הרבה כאב, לא מהסוג הטוב. הרבה בדידות, הרבה תסכול, הרבה חרא.
אולי זה הוירוס שמוציא ממני את התחושות האלה, אולי זה סתם עייפות.
בכל מקרה, מאחל לכולנו החלמה מהירה, מכל מה שאנחנו סובלים ממנו. כל אחד מהחרא שלו.
גיט שאבעס...
1. איך זה לזיין פיה?
2. איך זה לחדור לתוכה?
3. איך זה לראות את העיניים האלה מביטות בי במבט רעב?
4. איך זה להרגיש חיבור כל כך חזק שלא ציפיתי לו?
5. איך זה לחוות את העונג שלה בכל תנועת אגן שלי?
6. איך זה להיות שווה ללא מאבקי כוח (טוב נו, אולי רק קצת...)
7. איך זה להביא אותה לגבהים חדשים ולראות אותה מרחפת?
8. איך זה לדעת שאתה אחד מאחדים שזכו?
התשובה לכל השאלות האלו, פשוט מושלם.
פיה, את מהממת. זכיתי. Lucky 8
את הפיה טינקרבל אני מכיר כבר שנים במרחב הוירטואלי, בכלוב ובשיחות טלפון. מעולם לא נפגשנו. אתמול צצה לה הזדמנות והיא קפצה לבקר אותי בעבודה.
יש הרבה נשים בעולם הזה, אבל אישה כמוה אני חושב שקשה לפספס, יופי נדיר, נוכחות כובשת ונעליים עם הדפס ג'ירפה...
וכמו ששתי אנרגיות נפגשות בפיצוץ, כך היה. שתי נשמות חזקות ודומיננטיות, התחברו להן בצורה מושלמת. כמה כוח יש בחיבור כזה, ישיר, לא מתחנף, אמיתי.
אז תודה לך, פיה יקרה, על היכרות אמיתית וללא ספק שתמשיך לחברות אמיתית של שני שולטים עם הרבה כבוד והערכה הדדית.
לצערי זה קורה יותר מידי פעמים.
גבר שמתחזה לשולט, מושך למלכודת נשלטות תמימות או מבולבלות ומנצל אותן מינית לצרכיו.
השבוע שמעתי שוב על מקרה אכזרי של ניצול כזה, ולצערי אין ממש מה לעשות בנידון מכיוון שהבחורה שנפגעה לא מסוגלת להביא את עצמה לכדי הגשת תלונה.
אני מבקש, מכל אחת ואחד מכם, לא להיכנס לקשר ללא היכרות מעמיקה לפני הפגישה וגם אחריה. תשמרו על עצמכם.
מבטיח לעדכן ולפרסם עוד מידע אם יורשה לי.
בדס"מ עושים מאהבה או לא עושים בכלל.
