הגעתי אליו הביתה בשעה שקבענו, לחוצה וקרה כאבן.
משום מה אחרי שנתיים של הכרות פתאום הרגשתי שאני סומכת עליו, שאני רוצה שאסשן אותי.
על מנת "להרגיע" אותי הוא פתח בשיחה על החיים, על העבודה, על המשפחה וכו'.
ואני חשבתי לעצמי... בשביל מה לדבר, בשביל מה להכיר... בוא נתחיל לעשות את מה שבאנו לעשות.
אבל הוא רוצה אותי רגועה, מחבק, מרגיע. אני אוהבת חיבוקים.
אחר זמן מה תופס אותי בשערות ואומר לי
- "אני הולך לסשן אותך"
- לזה באתי, אני עונה לו.
סטירה בלחי ועוד אחת, אומר לי לקום להישאן על הספה. אני מתחילה לקבל ספנקים,בעיקר הם על המכנס העבה שלבשתי
- תורידי את המכנס
- למה כל כך מהר?
הוא מוותר, מצליף בי במחבט מעץ וזה כואב לי. אומר לי לבחור אם להוריד את המכנס או להמשיך לחטוף מהמחבט.
אני מתפשטת.
הוא מלטף טותי ואז מחבק.
הוא מצליף בי חזק וזה כואב, אבל מייד אני מקבלת חיבוק וזה מרגיע את הכאב, אפילו מעלים אותו. ושוב הצלפה והכאב עכשיו יותר חזק ושוב החיבוק מרגיע את הכאב.
הוא מוריד לי את החזיה ושם לי מצבטים, אני רק מלראות אותם מתחילה לרעוד. הוא מחזיר אותי אליו ושם לי כיסוי עיניים.
ככה זה כואב פחות.
אני שוכבת ללא תזוזה, כל תזוזה כואבת לי. הוא פותח לי את הרגליים ומכניס אצבע, מצטבר שהכאב גורם לי רטיבות רבה. משחק עם האצבעות וזה כיף אבל זה מזיז את הפטמות וזה כואב... מאוד.... אני צורחת מכאב.
נהנה לראות מצד אחד כמה עונג הוא מעניק לי ומצד שני כמה סבל זה גורם לי בו זמנית.
הוא דורש ממני לגמור - רוצה לענג אותי.
בכלל הכאב קשה לגמור, אבל גמרתי פעם אחת, גמרתי פעמים.
אני עייפה, מותשת, כבר לא יכולה להיות ואז אני מקבלת את הדבר שהכי הייתי זקוקה לו... חיבוק.
לפני 17 שנים. 3 במאי 2007 בשעה 18:45