אסף אותי מהבית.
- תעלי לרכב.
אני עולה.
- את לא מכירה את העיר נכון? בואי נעשה טיול. אני לא שואלת לאן.
בזמן הנסיעה הוא דוחף לי יד לכוס,בודק אם ועד כמה אני רטובה, ואני כן.
-את ניראת ילדה טובה, את בטוחה שאת מסוגלת להיות זונה?
-אני לא יודעת...
- תפתחי את הרגלים, הוא נוגע בי, נוגע בחזה, צובט.
אנחנו מגיעים לים, שם יש כמה מכוניות מסתובות. הוא אומר לי לרדת.
- את תעמדי בכביש, אם יעצרו לך תגידי שאת לא עובדת, אני אהיה הלקוח השלישי.
-אתה בטוח שיעצרו?
-את זה נבדוק עכשיו
אני יורדת,לוקחת את המשימה כמשחק וכן עוצרים לידי ושואלים מה אני עושה.
-אני לא עובדת, עונה להם.
- אז מה את עושה כאן?
- מחכה למישהו
- רק מחכה...? כאן זה לא המקום
אני מתחילה לפתח איתם שיחה על מה הם עושים כאן, מה הם מחפשים, הם עונים לך... מה נירא לך הם עונים לי, אני מחייכת, עוד לפני ששמתי לב נהיה פקק סביבי, וואלה אם אחליט לשנות מקצוע, אהיה מבוקשת.
הוא קורה לי בחזרה לרכב ונוסעים, מתרחקים מכולם.
- תתפשטי
אני מתפשטת
- הכל, גם המגפים
אני גם אותם מורידם, בלי מגפים אני לא רק ערומה גם מרגישה כך.
הוא אוהב את מה שרואה.
-בואי נירא למה אמרו לך שאת לא יודעת למצוץ
הוא מורה לי למצוץ את האצבעות כתרגול לדבר האמיתי.
אני מוצצת וממשיכה למצוץ והוא ממשיך לבדוק אותי פוקד עלי לרדת לו ואני יורדת לו.
הוא מוריד אותי על ארבע ונותן ספנקים ומזיין אותי חזק (לא בתחת) כמו שאני אוהבת.
ומסתכל עלי ומחייך...
-את יותר מדי חמודה, אני לא יכול לסשן אותך, להשפיל אותך
- אני לא מרגישה מושפלת, העניין פשוט מחרמן אותי ואני אוהבת את ההרגשה, אני לא רואה בזה השפלה.
הוא מפנק אותי, מלטף, מנשק ומחבק
ואנחנו מתחבקים ורואים את השקיעה בים, זה ממש רומנטי.
זה ממש רומנטי אבל צריך לחזור הביתה לני הבוקר כי בבוקר נופלות קטיושות.
חוזרים הביתה עם חיוך
לפני 18 שנים. 22 באוגוסט 2006 בשעה 9:08