שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לומדת את עצמי

לפני 7 שנים. 18 במרץ 2017 בשעה 10:25

מילותיה המופלאות של המשוררת לאה גולדברג... מניחה שעכשיו יהיה מי שישן בשקט.......

 

 

באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים.

ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף
וריח ילדות ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף.

אם היו עינויים - הם הפליגו אליך
מפרשי הלבן אל האופל שלך
תנני ללכת תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה.

ולמדתי שם לכל ריס וציפורן...

לפני 7 שנים. 1 במרץ 2017 בשעה 19:35

אני לא אבקש

כי החומות גבוהות כל כך

כי האגו חזק כל כך

אני לא אבקש

..

אתה פשוט תיקח

לפני 8 שנים. 9 במרץ 2016 בשעה 19:15

ואני נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי
כן לעולם הכל כך יצרי ועמוק( כך בכל אופן שמעתי)
מנסה להעיז ומושיטה את ידי.. והיא רועדת כל כך ושוב לוקחת נשימה...
מרגישה בין שתי עולמות לא כאן ולא שם.
והזעקה מבפנים צריכה לצאת ולשחרר את כל העכבות.
אני כאן ואני מגששת בין אור לחושך.
בין הרצון להיות שייכת ומתמסרת עד שכל חומה תיפול ולא ישאר מאום .
לבין האני הישן והמוכר.