בצל המלחמה הארוכה, ההסלמה המטורפת בצפון והתחושה האפוקליפטית של סוף העולם, התחלתי לעבוד על רשימת תודה לרגל החג:
- תודה שיש לי ממ"ד.
- תודה שיש לי חברות בדסמיות מגניבות שאפשר לדבר איתן על הכל.
- תודה שיש לי מניקוריסטית סובייטית שמורחת לי לק ג'ל שנראה תמיד חדש.
- תודה ששמלת הקטיפה שקניתי לפני 10 שנים עדיין עולה עלי.
- תודה לחיילי צהל בסדיר ובמילואים שבזכותכם יכולתי לרקוד אתמול.
- תודה למוזה, לא סתם עוד עבד, רועי בעל הנס (והמייסד עמוס לוי) על סדום והדנג'ן.
- תודה למשפחה שלי שלא מנדנדים לי שאני אעשה ילדים, אבוא לכל הארוחות בחגים ואתקשר אחרי כל אזעקה בגוש דן.
- תודה שיש לי בחיים אנשים ותיקים וחדשים להתחבק איתם.
- תודה שאני לא רואה חדשות.
- תודה לנטפליקס שקנו את הסרט החדש של הייאו מיאזאקי ואני צופה בו בהמשכים כי לא היו לי כוחות ללכת לצפות בו בקולנוע.
- תודה למשרד החקלאות שהודיע על הגברת מכסת ייבוא ביצים בפטור ממכס בהיקף של 45 מיליון ביצים ומנע מחסור. (אני אוהבת ביצים ומעדיפה שלא יהיה מחסור).
- תודה שאני לא מעשנת, לא שותה והמוח שלי מייצר דופמין טבעי (עם קצת עזרה מדי פעם של שוקולד וסוכריות גומי).
🐼 עכשיו רק חסר לי דוב מדוייק ומחבק שיהנה גם מכל הטוב הזה ויחפור לי בקביעות בתותי הרטוב 😉🧡
ועל מה אתם מודים?