לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרצי BDSM מבליחים

כולנו עסוקים בשיגרה, אולם מדי פעם אל תוך החיים עצמם מבליח פרץ BDSM, שהופך את היום למשהו קצת אחר. בבלוג הזה אני אנסה לתאר, כל מני אפיזודות יומיומיות הכוללות הבלחות של BDSM. לפעמים גם יהיו פוסטים עסיסיים יותר, לא יומיומיים בכלל. ההבלחות אמיתיות לגמרי עם שינוים קלים. יתר הסיפורים העסיסיים יותר, כוללים גם פנטזיות.
לפני שבועיים. 2 באוק׳ 2021, 17:15

 

שיר אגדי שאני אוהבת במיוחד של ננסי סינטרה בתו של פרנק סינטרה שחוגגת השנה 81 ועדיין חייה ובועטת. הסינגל הגיע למקום הראשון בארצות הברית ונמכר בכמיליון עותקים. (נחשב הרבה באותם ימים של שנת 1966) מתוך האלבום: Boots שכתב עבורה Lee Hazlewood שהיה כנראה קצת פטישיסט. מתאים במיוחד לרגל הקמבק של המכשפה לכלוב לאחר היעדרות של כמה שנים. אני חולה על זה שהיא אומרת Ya וגם ha מדי פעם בסוף המשפט.

You keep sayin' you've got somethin' for me
Somethin' you call love but confess
You've been a'messin' where you shouldn't 've been a'messin'
And now someone else is getting all your best
These boots are made for walkin'
And that's just what they'll do
One of these days these boots are gonna walk all over you
Ya
You keep lyin' when you oughta be truthin'
And you keep losing when you oughta not bet
You keep samin' when you oughta be a'changin'
Now what's right is right but you ain't been right yet
These boots are made for walkin'
And that's just what they'll do
One of these days these boots are gonna walk all over you
You keep playin' where you shouldn't be playin'
And you keep thinkin' that you'll never get burnt (ha)
I just found me a brand new box of matches, yeah
And what he knows you ain't had time to learn
These boots are made for walkin'
And that's just what they'll do
One of these days these boots are gonna walk all over you
Are you ready, boots? Start walkin'

להאזנה בספוטיפי

לצפיה ביוטיוב

 

לפני 5 שנים. 13 בינו׳ 2016, 13:20

סוג של בר מצווה.

ב -4 בינואר בשנת 2003 נרשמתי לכלוב...

מאז עברו 13 שנה.

חתיכת חיים.

הספקתי לבלוט, לתקוף, להתגונן, לכתוב, לרדת למחתרת, לצוץ שוב, להתחבא, להבליח ושוב להיעלם.

לפגוש הרבה מאוד אנשים מפה במציאות, להתכתב, לדבר, להתנשק, לחבק, לסשן, להסתשן, לתת סטירות, לבכות, לצעוק, לצחוק, לחייך.

למצוא את האושר, לאבד חברים, לקבור אנשים אהובים, למצוא נפש תאומה, להיות בזוגיות עם אישה, עם גבר, להיפרד, להתחבר ולמצוא אהבה.

לגלות שהחיים זה לא סאשן.

להתגעגע, לקרוא, לבוא, לצאת, ללכת לחזור.

ללמוד, לשכוח, לוותר, לנסות חזק יותר.

להאמין, לדעת.

* סוף *

 

לפני 6 שנים. 20 באוק׳ 2014, 18:29

החיים זה לא סאשן. לקח לי די הרבה שנים להבין את זה. חבל...

אגב אמרו לי את זה. סירבתי להקשיב. 

 

 

לפני 10 שנים. 1 בינו׳ 2011, 19:37

השעה הייתה שמונה בבוקר, נכנסתי לסופרמרקט השכונתי, חטפתי במהירות שוקו ולחמניה ועמדתי בקופה. לידי עמדה רונית השכנה ממול עם הכלב החמוד שלה. זה היה כלב מעורב עם הרבה פרווה, כזה שבא נורא ללטף והוא רחרח מסביב וקיבל הרבה ליטופים מכל מי שעמד בסביבה.

פתאום הצטרפה לתור, בחורה לא מוכרת, צנומה בהירה כמעט נערית. היו לה פנים יפות ושיער ארוך בצבע חום. היא החזיקה ביד חבילה של שקיות זבל ורצתה גם לשלם כמו כולנו. הכלב הפרוותי של רונית, התקרב אליה, רחרח אותה והחל ללקק את כפות ידיה. רונית משכה ברצועה שלו אבל הוא המשיך להיצמד אל הצנומה ואפילו התלהב יותר וקפץ עליה. רונית אמרה לה "אופס אני ממש מצטערת" אבל נראה היה שהצנומה דווקא נהנתה מתשומת הלב ואז רונית שאלה אותה את השאלה המתבקשת אם לשפוט על פי ההתלהבות של הכלב ממנה "תגידי יש לך כלב ?"

"לא." אמרה הצנומה, "אבל אני כלבה".

לפני 11 שנים. 10 בינו׳ 2010, 2:51
זה מדהים...ישבתי על האינטרנט כדי לחפש איזה מאמר באנגלית שקשור לעבודתי. בין היתר דיפדפתי לכיוונים בלתי צפויים ולפתע ראיתי את התמונה הזו והבנתי שזו הבלחה מארץ ההבלחות:-)






לפני 11 שנים. 2 בינו׳ 2010, 13:16
השעה הייתה 21:07 ואני עמדתי בכניסה לבית הקפה שבו קבעתי עם רוני. הוא היה ידיד טוב שלי מתקופת הלימודים ומדי פעם היינו נפגשים כדי להחליף רעיונות יצירתיים ועסקיים. הפעם קבענו בשעה 21:00 ורוני שהיה דייקן מטבעו איחר לפגישה. חשבתי שדווקא אני אהיה זו שאאחר כמה דקות כתמיד והוא כבר יישב לו באחד השולחנות ליד החלון ואפילו יתקשר לשאול אם להזמין לי הפוך...אבל הפעם הוא איחר.

שלפתי את הסלולארי שלי מהתיק ועמדתי לחייג אליו לבדוק מה קורה כשפתאום עבר לידי מישהו שאני מכירה מכאן שגם הוא חובב BDSM כמוני ובזכות היכרות ואמון שנינו פחות או יותר יודעים אחד על השני עוד כמה פרטים.

הוא עצר ושאל מה שלומי ולמי אני מחכה. סיפרתי לו שמדובר בידיד שאני מכירה מהלימודים וגם קצת מהעבודה והוא שאל אם לארח לי חברה עד שהידיד יגיע. הסכמתי בהתלהבות ועמדנו כמה דקות וקשקשנו על כל מני דברים שקשורים ל BDSM...

כעבור כמה דקות הסתכלתי שוב על השעון וכבר היה 21:15 אבל עוד לא הספקתי לחייג לרוני כדי לבדוק מה קורה איתו. בעודי מסתכלת על השעון ומדברת עם הבחור שמארח לי חברה הוא שואל: "תגידי, זה שאת אמורה לפגוש כאן ושמאחר לך כבר ברבע שעה, יודע מה גודל המעמד ?"

😄

]
" class="ng_url">
לפני 12 שנים. 19 בינו׳ 2009, 23:08
בדיוק כשכמעט כבר נואשתי מהבלחות BDSM בחיים שלי שכמעט הפכו לבורגנים, עברתי השבוע ליד מסך ה – LCD הבורגני שלי וזה הגיע. פרסומת מרגשת לתפוצ'יפס של עלית הכוללת הבלחונת קטנטונת של BDSM או אם נאמר עד הסוף, כמעט פוט פטיש במיטבו. שלושה גברים ובחורה אחת מבלים בסלון באכילת תפוצ'יפס וצפייה במשחק כדורגל. מלבד העובדה שמדובר בפעולה שגרתית למדי, מסתבר כי הפה והידיים שלהם כל כך עסוקים בלכרסם ברעבתנות תפוצ'יפס כך שאת שאר הפעולות הם פשוט עושים בעזרת הרגליים. מילא שהבחורים מצלצלים באינטרקום עם האף, מדפדפים בספר עם הרגליים אבל השוס האמיתי מבליח בדמות הבחורה שמורחת לק על הציפורניים של רגל שמאל בעזרת האצבעות של רגל ימין.

אני אהבתי! גם אתם ?

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3043863
לפני 13 שנים. 29 ביולי 2008, 23:24
אנחנו מכירים כבר די הרבה זמן. הכרנו במועדון הדנג'ן לפני כמה שנים, אבל מאז שדיברנו על BDSM ולא על סתם נושאים של יומיום, עבר די הרבה זמן. הוא נסע לחו"ל לפני זמן מה ועכשיו חזר וקפץ לבקר אותי. מזג האוויר, היה ממש חם ועל אף המזגן בבית, הרגשנו שאנחנו זקוקים למשהו שיקרר אותנו גם מבפנים, אז החלטנו ללכת לאכול יוגורט קפוא.

יצאנו לדרך, זה היה מרחק הליכה של כ – 10 דקות מהבית שלי ובדרך דיברנו בעיקר על העיר תל אביב ועל הקסם שבה. חשבתי לעצמי שיש דברים שאפשר לעשות בתל אביב באמצע העיר ואף אחד לא יחשוד שמשהו לא בסדר איתי או איתו:-).

אמרתי לו שממש בא לי לתת לו כמה סטירות וחשבתי על כך שיש משהו שמאוד מרגש אותי בסטירות.

זה תמיד מתחיל במחשבה על הסטירה שאני הולכת לתת, ממשיך בתחושה בכף היד אחרי ההפלקה ועולה בזרמים קטנים ונעימים במעלה הזרוע ומגיע במין דגדוג נעים עד הראש.

הוא הסכים, אז עצרנו לרגע והעפתי לו סטירה מצלצלת כזו בלחי ימין. הרגשתי את הזרם הנעים וחייכתי חיוך רחב. הבטתי לצדדים כדי לבדוק את תגובות העוברים ושבים, אחרי הכל אנחנו באמצע תל אביב ותמיד קיימת הסכנה שמישהו יחשוב שמשהו לא בסדר איתי. אמנם זו אישה שמפליקה לגבר ולא ההיפך אבל עדיין...

אף גבה לא הורמה, הרחוב היה בשלו, כנראה שהקסם של תל אביב, היה שם, אף אחד לא חשב שמשהו לא בסדר איתי ואני נתתי לתחושת העונג להמשיך ולזרום בגופי.

המשכנו ללכת ואז היה לו חם, הוא הציע שניקח מונית, אני הסכמתי והוא הרים את היד. כעבור דקה, עצרה לידו מונית ונכנסנו פנימה. הקרירות של המזגן הורגשה מדי ואני נזכרתי שוב בזרם הנעים שעבר בי לפני כמה דקות, הסתכלתי אליו ובלי הכנות מיוחדות, הפעם הפלקתי לו עם גב היד על הלחי שהייתה קרובה אלי. שוב הרגשתי את הזרם הנעים, חייכתי חיוך רחב והדגדוג הגיע גם לראש.

אפילו נהג המונית התנהג כמו חלק מהקסם של העיר ולא חשד שמשהו לא בסדר איתי.

הגענו ליוגורט, הזמנו וישבנו לאכול, היוגורט היה מדהים וגם הדגדוג...
לפני 13 שנים. 8 ביוני 2008, 14:53
אולם בית הקולנוע היה חשוך וממוזג. יריב ואני התיישבנו בשורה האחרונה בדיוק באמצע. השעה הייתה 12:45 יריב שאל אותי אם אני רוצה פופקורן ואמרתי לו שכן ושיקנה גם קולה לשנינו. הוא יצא לכיוון הדוכן בלובי של הקולנוע ואני בינתיים הסתכלתי מסביב וחשבתי שכמה טוב שלפעמים יריב גם יוזם משהו קטן לבד ולא צריך להגיד לו הכל.

האולם היה יחסית ריק בקצה השורה שלנו ישב זוג שקוע בעצמו, בשורות שלפנינו עוד כמה זוגות, כמה בנות ביחד ואימא עם שני ילדים. עדיין היה לי קצת חם בגלל המחשבה על הסטירות וכבר רציתי שיריב יחזור. יריב חזר עם הפופקורן וכוס קולה ענקית. שתיתי קצת והגשתי לו את הכוס עם הקש, הוא שתה והודה לי. הוצאתי מהשקית את הקולר שקנינו קודם, הלבשתי אותו על הצוואר של יריב ואמרתי לו: "תתחדש, עכשיו אתה הכלב שלי". יריב הסתכל בי במבט מבויש אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והחל לגדול ולגדול עד שהפך לחיוך רחב ולבבי.


יריב סינן: "תודה" באופן מגומגם מפיו, נשם עמוק ואז הוסיף בקול עם קצת יותר בטחון: "תודה גבירתי".

נישקתי את יריב על הפה ואז ביקשתי שיחלוץ לי את הסנדלים ויעשה לי קצת מסג'. הסרט עוד לא התחיל ובינתיים הוקרנו פרסומות על המסך. עיניו של יריב היו נעוצות בכפות הרגליים שלי שבינתיים הנחתי אותן על ברכיו והידיים שלו היו עסוקות בלעסות את רגלי בעדינות. החיוך הרחב לא נמחק לו והוא הקפיד לעסות כל אצבע בנפרד. מאוד נהניתי מהמסג' של יריב וזה עשה לי חשק להתקדם עוד צעד. נזכרתי שבאותו יום לבשתי חצאית וזה בטח יהפוך את מה שתכננתי לעשות לבר ביצוע באופן קל יחסית.

הסתכלתי לצדדים וראיתי שנוספו עוד אנשים ספורים מאוד באולם אבל הרוב היו שקועים במסך בפרסומות שעדיין הוקרנו. הסתכלתי על יריב ואמרתי לו:
"אני מקווה שהכלב הגדול שלי יכול לשבת על הרצפה כאן למרגלותיי".


יריב הסתכל בי במבט קצת המום, אבל אחרי שניות ספורות הוא חייך ואמר: "אני בטוח שכן".
יריב ירד לרצפה והתיישב ברווח שבין הכסא שלי לשורה שלפני, הגוף הגדול שלו נדחק בין הכיסאות והרגליים שלו התקפלו מתחת לכסא שלידי. הרמתי קצת את החצאית וקרבתי את הראש של יריב לאזור שבין רגלי.

"תריח קצת", אמרתי לו, והוא הדביק את האף שלו לתחתונים שלי ונשם עמוק. ליטפתי לו את הראש והרגשתי שהקרבה שלו אלי מאוד מעוררת מינית. הסטתי בעדינות את התחתונים מאזור הכוס והורתי ליריב ללקק. תוך שבריר שניה יריב החל ללקק לי את הכוס ואני נאנחתי קלות. הוא המשיך ואני השתדלתי להחניק את הקולות כי אחרי הכל אנחנו באולם קולנוע באמצע תל אביב והסרט עומד להתחיל. יריב ליקק במרץ רב ואני גמרתי תוך דקות ספורות, לקח לי עוד כמה שניות להירגע ובינתיים הפרסומות נגמרו והסרט עמד להתחיל. ליטפתי לו שוב את הראש ואמרתי: "יריב, אתה כלב נפלא, בוא שב בחזרה על הכסא ובהפסקה נטפל גם באורגזמה שלך".

http://www.thecage.co.il/magazine,597.html
לפני 13 שנים. 31 במאי 2008, 4:32
השעה הייתה 11:05 יצאתי מדלת הבניין שבו גרתי, מול הכניסה עמד יריב, דלת מכוניתו פתוחה מאחור וגופו דרוך לקראתי.
"בוקר טוב כלב, חיכית לי הרבה זמן?" שאלתי את יריב.
הוא הסתכל לצדדים בחשש שמא מישהו מהעוברים ברחוב שמע אותי, השפיל את מבטו לרצפה ושאל:
"לא גבירתי, הגעתי לפני כמה דקות, אבל למה את קוראת לי כלב?"
"אני מאוד אוהבת להשתמש במושג הזה, אבל יכול להיות שקצת הקדמתי כי אתה עדיין לא הכלב שלי", עניתי לו ונכנסתי לאוטו. יריב התיישב בכסא הנהג, הניע את האוטו, הסתובב לעברי ושאל:
"לאן גבירתי?"
"הפתעה" עניתי לו, וכיוונתי אותו לרחוב דיזינגוף.
הגענו לחניון של דיזינגוף סנטר, יריב יצא מהרכב, פתח לי את הדלת, יצאתי ועליתי לכיוון חנות בעלי החיים בקומה השלישית. יריב הלך אחרי במרחק של חצי צעד ממני, בדרך לחנות ראיתי כמה אנשים שהכרתי, אמרתי להם שלום ידידותי אבל לא עצרתי לדבר והמשכתי ללכת ויריב אחרי. הגענו לחנות בעלי החיים, התחלתי להסתובב ולסקור את מגוון הקולרים והרצועות שהיו תלויים על הקיר.
"אפשר לעזור?" פנתה אלי נערה דקיקה כשהיא מחזיקה חתול ג'ינג'י על הידיים.
"אני מחפשת קולר ושרשרת לכלב גדול" אמרתי לה והבטתי ביריב.
הנערה הורידה את החתול לרצפה, פנתה לקיר והצביעה על כמה קולרי עור שחורים עם ניטים.
"מאיזה סוג הכלב?" היא שאלה והוסיפה: "יש לנו גם קולרי ריסון ממתכת, שמתאימים לכלבים גדולים, אם אתם רוצים להרגיע קצת כלב תוקפני".
"זה בסדר", אמרתי לה והסתכלתי על יריב, "הכלב שלי הוא מהסוג החמוד".
"אם ככה אז יש לי קולר מעור רך שבדיוק מתאים", היא אמרה והושיטה לי קולר מעור שחור ורך מעוטר בניטים קטנטנים ממתכת מבריקה.
מיששתי את הקולר והושטתי אותו ליריב ושאלתי: "מה דעתך?"
יריב שתק, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה שלו והוא סינן "נהדר" מגומגם מפיו.
"חבל שלא הבאתם את הכלב אתכם", אמרה הנערה והוסיפה: "אז היינו יכולים למדוד ולבדוק אם הקולר מתאים, זה מאוד חשוב שהקולר יהיה מתאים לצוואר של הכלב".
"זה בסדר", אמרתי לה. "אנחנו כבר מודדים".
לקחתי את הקולר מידיו של יריב הנחתי אותו סביב צווארו, סגרתי את האבזם ואמרתי לנערה: "זה מושלם". יריב קצת החליף צבעים אבל החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה, לא נעלם. הנערה הסתכלה עלי וניכר במבטה שהיא לא מופתעת. כנראה שהיא כבר ראתה מחזות כאלו, חשבתי לעצמי. היא הושיטה לי שרשרת ברזל תואמת המתחברת לקולר, אני מיששתי אותה, הורדתי ליריב את הקולר מהצוואר וניגשנו לקופה.

מחנות בעלי החיים הלכתי לכיוון אזור בתי הקפה ויריב אחרי, התיישבתי על הכסא באחד מבתי הקפה והורתי באצבעי ליריב גם לשבת. יריב התיישב ממולי והמלצרית ניגשה אלינו. הזמנתי לי קפה הפוך וליריב מים מינרלים.
"עד שהקפה יגיע", אמרתי ליריב, "תעלה למעלה לקנות לנו כרטיסים לסרט שמתחיל בשעה 13:00, ותבקש כרטיסים לשורה האחרונה באמצע". יריב הלך לקנות כרטיסים וחזר אחרי עשר דקות.

בינתיים הקפה הגיע וגם המים. אני אוהבת קפה הפוך, אבל אני לא אוהבת את הקצף שלמעלה. שמתי בקפה סוכרזית וערבבתי. הקצף לא נעלם, אז הזזתי את כוס הקפה שלי לכיוון של יריב ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישתה את כל הקצף. יריב שתה, חייך, והחזיר לי את הכוס כשהיא נקייה מקצף ומלאה בקפה. שתיתי את הקפה שלי והסתכלתי על יריב. הוא היה נראה אפילו יותר טוב מאתמול בערב. לפעמים קורה שמישהו באפלולית הערב נראה לי מאוד מושך וסקסי ואז כשיוצא לי לראות אותו באור יום, הוא נראה קצת מאכזב. אצל יריב זה לא היה ככה. הכתפיים הרחבות שלו מצאו חן בעיני, עיניו הכחולות הביטו בי במבט שואל, והבעת הפנים שלו הייתה קצת ביישנית. אהבתי את מראה עור הפנים שלו, וחשבתי לעצמי מעניין אחרי כמה סטירות לחי העור הבהיר הזה יהפוך לאדום. מהמחשבה על הסטירות קצת נהיה לי חם אז אמרתי ליריב להזמין חשבון ולבדוק מה השעה.
[b]