אולם בית הקולנוע היה חשוך וממוזג. יריב ואני התיישבנו בשורה האחרונה בדיוק באמצע. השעה הייתה 12:45 יריב שאל אותי אם אני רוצה פופקורן ואמרתי לו שכן ושיקנה גם קולה לשנינו. הוא יצא לכיוון הדוכן בלובי של הקולנוע ואני בינתיים הסתכלתי מסביב וחשבתי שכמה טוב שלפעמים יריב גם יוזם משהו קטן לבד ולא צריך להגיד לו הכל.
האולם היה יחסית ריק בקצה השורה שלנו ישב זוג שקוע בעצמו, בשורות שלפנינו עוד כמה זוגות, כמה בנות ביחד ואימא עם שני ילדים. עדיין היה לי קצת חם בגלל המחשבה על הסטירות וכבר רציתי שיריב יחזור. יריב חזר עם הפופקורן וכוס קולה ענקית. שתיתי קצת והגשתי לו את הכוס עם הקש, הוא שתה והודה לי. הוצאתי מהשקית את הקולר שקנינו קודם, הלבשתי אותו על הצוואר של יריב ואמרתי לו: "תתחדש, עכשיו אתה הכלב שלי". יריב הסתכל בי במבט מבויש אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והחל לגדול ולגדול עד שהפך לחיוך רחב ולבבי.
יריב סינן: "תודה" באופן מגומגם מפיו, נשם עמוק ואז הוסיף בקול עם קצת יותר בטחון: "תודה גבירתי".
נישקתי את יריב על הפה ואז ביקשתי שיחלוץ לי את הסנדלים ויעשה לי קצת מסג'. הסרט עוד לא התחיל ובינתיים הוקרנו פרסומות על המסך. עיניו של יריב היו נעוצות בכפות הרגליים שלי שבינתיים הנחתי אותן על ברכיו והידיים שלו היו עסוקות בלעסות את רגלי בעדינות. החיוך הרחב לא נמחק לו והוא הקפיד לעסות כל אצבע בנפרד. מאוד נהניתי מהמסג' של יריב וזה עשה לי חשק להתקדם עוד צעד. נזכרתי שבאותו יום לבשתי חצאית וזה בטח יהפוך את מה שתכננתי לעשות לבר ביצוע באופן קל יחסית.
הסתכלתי לצדדים וראיתי שנוספו עוד אנשים ספורים מאוד באולם אבל הרוב היו שקועים במסך בפרסומות שעדיין הוקרנו. הסתכלתי על יריב ואמרתי לו:
"אני מקווה שהכלב הגדול שלי יכול לשבת על הרצפה כאן למרגלותיי".
יריב הסתכל בי במבט קצת המום, אבל אחרי שניות ספורות הוא חייך ואמר: "אני בטוח שכן".
יריב ירד לרצפה והתיישב ברווח שבין הכסא שלי לשורה שלפני, הגוף הגדול שלו נדחק בין הכיסאות והרגליים שלו התקפלו מתחת לכסא שלידי. הרמתי קצת את החצאית וקרבתי את הראש של יריב לאזור שבין רגלי.
"תריח קצת", אמרתי לו, והוא הדביק את האף שלו לתחתונים שלי ונשם עמוק. ליטפתי לו את הראש והרגשתי שהקרבה שלו אלי מאוד מעוררת מינית. הסטתי בעדינות את התחתונים מאזור הכוס והורתי ליריב ללקק. תוך שבריר שניה יריב החל ללקק לי את הכוס ואני נאנחתי קלות. הוא המשיך ואני השתדלתי להחניק את הקולות כי אחרי הכל אנחנו באולם קולנוע באמצע תל אביב והסרט עומד להתחיל. יריב ליקק במרץ רב ואני גמרתי תוך דקות ספורות, לקח לי עוד כמה שניות להירגע ובינתיים הפרסומות נגמרו והסרט עמד להתחיל. ליטפתי לו שוב את הראש ואמרתי: "יריב, אתה כלב נפלא, בוא שב בחזרה על הכסא ובהפסקה נטפל גם באורגזמה שלך".
http://www.thecage.co.il/magazine,597.html
לפני 15 שנים. 8 ביוני 2008 בשעה 11:53
