נפגשנו פעמיים-שלוש לפגישות היכרות. היא צעירה ממני בהרבה, גבוהה, נראית חזקה. מביטה בי ממרום ה 1.78 שלה ומחייכת. לא, היא לא נראית לי כזאת שולטת. אולי אני בסוף אשלוט בה?
ואז הגיעה הפעם האחרונה. אמש, הגעתי לביתה. הבאתי בקבוק ושנינו שתינו
"אני רוצה שתתפשט מולי" אמרה בקול רגוע ושקט.
עמדתי מולה. קצת נבוך. למרות הנסיון שיש לי.
לא הרגשתי שאני יכול לסרב, לא הרגשתי שאני רוצה לסרב.
היא עמדה מולי והביטה בכל תנועה שלי, בכל פיסת בשר שנחשפת מולה. נועצת בי מבט של חתול בעכבר.
התפשטתי, לאט, לוקח את הזמן. נהנה מן המבוכה שבי. היא מביטה. מבט חודר, מבט של סוחר הבוחן משהו שעומד להיות שלו
הייתי כבר עירום לחלוטין מולה. היא לבושה לגמרי, רק המחשוף הבהיר שלה, שמגלה זוג כדורים שראויים להערצה.
היא הצביעה על הריצפה שלמרגלותיה.
לא זזתי
"כרע" היא אמרה בקול תקיף
"את יודעת שאני לא נשלט" עניתי
"כרע" חזרה על המילה בקול תקיף יותר, כעוס משהו
לא זזתי
ואז זה הגיע.
היא שלחה את שתי ידיה הארוכות. אחזה בפיטמותי בעוצמה שהזכירה לי מצבטי פיטמות שפעם הוצמדו לשם.
ובכוח עצום החלה למשוך אותי כלפי מטה, לגרור אותי, להשפיל אותי, להוריד אותי על ברכי.
זה היה כואב אבל גם נעים.
התנגדתי, אבל זה לא עזר. הגוף שלי נכנע לה. או שמא היתה זו הנפש?
ירדתי. לאט. האיטיות הוכתבה ממהלכיה. היא הורידה אותי לאט, סנטימטר אחרי סנטימטר. התנגדתי אבל לא העזתי להשתחרר מאחיזתה.
זה לקח נצח – כואב ומהנה.
אבל אז, הייתי על ברכי, כורע ומביט בה מלמטה.
וכל כך רציתי בזה.