ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ובינתיים, מה קורה אצלכם במינזר? אתם שואלים - ואני עונה, לפעמים

בזמן שאנחנו כאן בכלוב משחקים, הבדס"מ האמיתי, נמצא בקריית שמונה. משתינים עליהם, מעליבים, מחרבנים להם בפה, מזלזלים והם?
מעריצים אותו, אוהבים אותו, מצביעים לו. תמיד! אז בשביל מה להחזיק את הכלוב? בואו נעבור כולנו לקריית שמונה
לפני שבועיים. 11 בדצמבר 2024 בשעה 22:13

הנשיקה - 1
 
לפני כמה ימים, הילכתי לבדי בחצר הגן הגדול של המינזר. בין העצים הגדולים, תוך שאני דורך על שבילי החצץ הרעשניים, מביט בציפרים ונהנה מן השקט והשלווה.
לפתע, כאילו מתוך חלום, הבחנתי באישה, אישה נאה, גיזרה נשית, לא דקיקה, אפילו די מלאה, לבושה בתחתונים זעירים בלבד, יחפה, מהלכת לה מולי בתוך הגן, צועדת על שביל החצץ.  המראה היה מדהים, לא יכולתי להסיר את עיני מן האישה המסתורית והמושכת. זקופה, שדיה הגדולים שמוטים ברוך, שיערה השחור והחלק מכסה את כתפיה, היא הילכה בנחת, וצעדה מולי, מביטה אל תוך עיני, ללא כל מבוכה או חשש, זקופת קומה, היא פשוט צעדה הישר אלי כשהיא מביטה לתוך עיני.
נפגשנו. היא הושיטה את ידיה וחיבקה אותי. הביטה לתוך עיני ואמרה לי בקול סקסי: "נשק אותי, נזיר"
בלי כל היסוס, אחזתי בכתפיה, קירבתי את פיה אל פי ונשקתי לה ברכות.
עשן סמיך היתמר, אבק עלה מן השביל והאישה נעלמה. במקומה, עמדה לה צפרדע גדולה וירוקה על המדרכה. היא ניתרה שלושה או ארבעה ניתורים גדולים ונעלמה בין השיחים. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י