בלוגנרי, בלוגארי

כאב הוא לא כוס התה שלי למרות שאני יכול להבין את המשיכה אליו.

היום נפלתי תוך כדי אימון והנחיתה הייתה קשה. מאד קשה. אני מעריך שכחצי מהירך תהיה סגולה מחר ותוהה האם יש בין חובבי הכאב כאלו שיהנו גם מכאב מסוג זה. כאב מפתיע בלי סוכן חיצוני שהסב להם אותו. האם יהנו ממנו בעת הפגיעה? או אולי בעת שמתרוממים בעזרת חברים? האם ניתן ליהנות מכך גם שעות אח"כ, בבית, כאשר קשה למצוא תנוחות בהן הרגל לא תכאיב וחשוב לזכור לא לבצע תנועות מסוימות.

אני מניח שהתשובה היא לא אבל בכל מקרה תוהה עבור התהיה וכותב עבור התלונה.

המשך ערב נעים

אפילו בגילי המופלג אני עדיין מגלה קטגוריות פורנו חדשות :)

אני לא השולט הטיפוסי אבל זה טריוויאלי כי אני לא הטיפוס הטיפוסי.

גם מבחינה חיצונית אני לא השולט "הקלאסי", אך הבחינה החיצונית שלי מעולם לא הייתה בראש מעייני. הגוף מבחינתי הוא מכונה שהפונקציונליות שלה חשובה בהרבה מהיטלה על רשתיות של מכונות אחרות.

אני גם לא אוהב את המילה "שולט". לא ברור לי לגמרי מדוע אבל יש לה קונטציות שליליות מבחינתי. אולי מכיוון שאני יודע שהשליטה לעולם אינה שלי, ולא רק במובן הדטרמניסטי. השליטה בה היא תמיד שלה ואותה היא נותנת לי מבחירתה ויכולה לקחתה חזרה בכל רגע. וזו מבחינתי מילת הביטחון. אני כן רוצה להגיע אל הגבול, לחקור אותו, למתוח כשמאותרת גמישות; אבל חציה שלו, ולו עדינה ביותר, היא מפלה מבחינתי.

חציית גבולות של עצמי היא מטרה מבחינתי.

באופן כללי להיטיב עם הנשלטת היא מטרה מבחינתי. להיטיב איך שאני תופס שהיא צריכה, מתוך היכרות, אמפתיה ואהבה, ולראות התקדמות. אך כשאני מרגיש שאינני יכול להיטיב לה כראוי, אתאכזב מעצמי.

אני פרפקציוניסט, ביקורתי ואף וציניקן לפרקים. ואני סקרן, מאד סקרן. אני אוהב לדעת וחותר לידע. ולאחרונה גם לחוויות, למרות הקשיים לצאת מקונכיית איזור הנוחות.

אז מה בעצם אני מחפש פה? אולי חיפוש.

אז רגע, כדי להעלות תמונות לבלוג צריך לשלם עבור מנוי?

החל"ת נמשך ודרוש/ה מתנדב/ת ע"מ לרכוש לה אחד אליו יועלו תמונות שאביים.

לא תרכשו? לא תראו. הפסד שלכם, לי יש אותה בתלת מימד. זכיתי.

<תמונה_לדוגמא.jpg>

אני יודע שאני חזק.

לגור לבד מגיל 23 ולהיות עם תואר שלישי קצת לפני גיל 40, וכל זה כאשר במקביל אני נישא, הופך לאב ואז לאב גרוש עם זוגיות חדשה ומדהימה, הם לא הישגים מבוטלים. ועל אחת כמה וכמה לא מבוטלים תוך התמודדות עם מאניה דיפרסיה.

אז אני יודע שאני חזק, ואני מאוזן תרופתית כבר שנים, אבל כמובן שעדיין יש שקיעות קלות מפעם לפעם. גם במהלכן אני עושה כל מה שאני יכול ואף משתדל לסלוח לעצמי כשאינני. וגם בשקיעות עמוקות יחסית ברור לי שעוד כמה ימים יהיה יותר טוב.

אבל למרות שאני יודע שאני חזק, ולמרות שהיא יודעת שאני חזק, ולמרות שדווקא כשאני בדאון אני הכי צריך אותה כדי שתחזק אותי, תעריץ אותו וכיו"ב, אני מתקשה לתפוס את המקום הזה. לא רק בגלל בעיות ביזימה, חוסר כוח, ושאר תסמיני הדיכאון, אלא גם (ואולי בעיקר) בגלל שאינני מרגיש ראוי להרגיש חזק ומוערץ, ושאינני ראוי לה.

ככה זה.

הרובוט הטפעל ואני בר מזל.

עדכון קריטי ודחוף כי אני יודע שכולכם קוססים ציפורניים בחרדה.

בסוף הגעתי ל-10 ושם דבר לא קרה.

6

6.5

6.75

6.875

6.9375

נו טוב..

7

4

5

אפילו לא מסוגל

לאסוף רסיסי חיי

על מנת שאוכל

להביאם לידי סיום