אני לא השולט הטיפוסי אבל זה טריוויאלי כי אני לא הטיפוס הטיפוסי.
גם מבחינה חיצונית אני לא השולט "הקלאסי", אך הבחינה החיצונית שלי מעולם לא הייתה בראש מעייני. הגוף מבחינתי הוא מכונה שהפונקציונליות שלה חשובה בהרבה מהיטלה על רשתיות של מכונות אחרות.
אני גם לא אוהב את המילה "שולט". לא ברור לי לגמרי מדוע אבל יש לה קונטציות שליליות מבחינתי. אולי מכיוון שאני יודע שהשליטה לעולם אינה שלי, ולא רק במובן הדטרמניסטי. השליטה בה היא תמיד שלה ואותה היא נותנת לי מבחירתה ויכולה לקחתה חזרה בכל רגע. וזו מבחינתי מילת הביטחון. אני כן רוצה להגיע אל הגבול, לחקור אותו, למתוח כשמאותרת גמישות; אבל חציה שלו, ולו עדינה ביותר, היא מפלה מבחינתי.
חציית גבולות של עצמי היא מטרה מבחינתי.
באופן כללי להיטיב עם הנשלטת היא מטרה מבחינתי. להיטיב איך שאני תופס שהיא צריכה, מתוך היכרות, אמפתיה ואהבה, ולראות התקדמות. אך כשאני מרגיש שאינני יכול להיטיב לה כראוי, אתאכזב מעצמי.
אני פרפקציוניסט, ביקורתי ואף וציניקן לפרקים. ואני סקרן, מאד סקרן. אני אוהב לדעת וחותר לידע. ולאחרונה גם לחוויות, למרות הקשיים לצאת מקונכיית איזור הנוחות.
אז מה בעצם אני מחפש פה? אולי חיפוש.