הכל התחיל ממש מושלם. ערב חמישי. יוצtים בזמן (יחסית). המוזיקה באוטו טובה וכיפית (רוב הדרך היו שירים היספניים, וזה היה מוווווש!). מגיעים לתל אביב, לבקר חבריו של דריזטפול, שהם דינוזאורים (וזה תמיד כייף לדבר עם אנשים שהיו בקהילה לפני שזה היה קול). הם במקרה שמעו שבעלי התחיל למכור נרות, והחליטו לקנות כמה.
מקבלים הזמנה להיכנס לכמה דקות (לא באמת ציפינו שנקבל אחת, אחרת היינו בטח מביאים טסטרים לרמות), ונכנסים. בית מהמם. יש כמה צלבי סנט אנדרו ועוד כמה דברים המרמזים שמדובר בבית בדס"מי... אבל אין את האווירה המחניקה שיש בהרבה בתים בהם השולט דורש שהנשלטת לא תקרא לו בשמו, כי יש לו הרי תואר. והוא חייב לשמוע אותו כל הזמן... זה הרגיש מוכר (כי ככה גם אנחנו נוהגים, גם אם ניסיתי בשלב התחלתי של היחסים להיות מהנשלטות שלא מוציאות את שמו של השולט מפי... אבל דריזטפול ביקש שאשתמש בשמו, כי הוא יותר מרק התפקיד שלו).
יושבים, בעלי שותה קפה. מדברים על החיים, על "פרידום" וכמה כייף שם. על למה אני לא אוהבת את הדאנג'ן. על האם ומתי ומה ולמה... וגם על המסיבות וה-plays של פעם. כשזה היה מכבד ומכובד. כשהונילים שבאו, באו ללמוד על העולם כי יש להם משיכה לדבר, ולא כי אמרו להם שבדס"מיות זורמות יותר.
הזמן עבר ממש מהר. לא שמנו לב אפילו. יוצאים, כי יש לנו עוד מקומות להגיע (ולמכור בהם את הנרות של דריזטפול). באוטו מדברים על זה שאם באמת יתלהבו מהנרות, נביא להם גם כמה מתנה, כי הם אנשים ממש נחמדים, ואני ממש מחבבת את האישה (ולא רק כי יש לה עין ממש טובה, והיא מעולה עם מצלמה).
מגיעים ל"פרידום". אחרי עיכוב קל בכניסה, נכנסים פנימה. חיבוקים עם החברים החדשים (המוכרים בחנות, הצלם,...), מתיישבים על הבר. שתיה זה טוב, גם אם אני עדיין לא ממש מצליחה לשתות (כן, לקח לי לנצח לסיים בקבוק קטן אחד), דריזטפול מסיים את שלו בכייף. Morph עושה את שלו והמוזיקה מווווווש!
זזים למקום הקבוע שלנו, ומתחילים את הסשן... אני רואה בחורה ומרגישה סשן עצר. (המוח שלי קופץ ישר ל- "שיט, עוד זוג עושה פה סשן ודריזטפול לא רוצה שנפריע להם או שהם יפריעו לנו"), אבל אחרי כמה שניות, הבחורה קמה והסשן שלנו ממשיך.
אחרי שסיימנו, בעלי שואל אם שמתי לב לבחורה, והאם אני מכירה אותה. כן שמתי לב, אבל לא מכירה אותה... הוא מסביר לי שהיא פשוט התכופפה והגישה לו את התחת שלה... אחרי כמה ספנקים, קמה והלכה משם. והוא רוצה להבין מי זו, ואיך אפשר לקבוע איתה סשן. וברגע שחוזרים לאיזור הבר, דרך אגב, קרדיט למנהלת הבר, הברמנים שם כולם דוגמנים ודוגמניות (גם אם לא כולם עובדים בדומנות), אה עוברת שם. דריזטפול מתלהב ושואל אותה לשמה... אבל היא רק מגישה לו שוב את התחת. אחרי ספנק או שניים, היי פייב וחיוך, היא נעלמת שוב עם הבחור שעמד ובהה בכל זה מהצד.
בעלי עדיין טוען שזה לא קורה לו, ולכן לא קרה... אבל היה שמח להכיר ולסשן אם היא תהייה בעניין.
חוזרים הביתה, עייפים אך מרוצים. עם הרבה שירים טובים, זכרונות יפים, ומצב רוח טוב.
בשישי יש זמן לנוח לפני מסיבת רווקות/מסיבת יום האישה במוג'ו... רק לי יש את הצורך להשלים ג'וג'ו כל פעם?... וזה יהיה כייף.
הולכים עם מצב רוח מרומם. עד שהולכים לאיבוד, כי חיפה ומיקום לא התראו מתחילת המלחמה. מפה לשם, הבהלנו בטעות כמה חמודים בפאב, אבל מצאנו את המקום.
נכנסים. הבחורה בכניסה לא ממש עושה עבודה טובה עם התדריך... אבל למי 'כפט? יכול להיות שהיא עוד תלמד להחזיק קהל, אבל לא באותו ערב.
המקום מזכיר מועדון של תחילת שנות ה-2000, בכל המובנים הלא טובים. כל שיר נמשך לפחות רבע שעה. האורות עשו לי כאב ראש (ודי היו גורמים להתקף אפילפסיה לכל אחד שהתקרב למחלה). גם השירים עצמם לא היו משהו... מעולם לא התגעגעתי ככה למורף! לא אגיד שהמתופף שהיה שם על הבמה עשה עבודה רעה... כי אתה לא עושה את זה רע, אם אף אחד לא יודע מה לעזזל אתה עושה! גם לא אציין שמופע של סשן קשירה יהיה טוב יותר אם אנשים יכולים לראות את הקשירה, ולא מתעוורים מהאורות, וגם אם לא תכבו את האורות – יש סיכוי לראות את הדברים יותר טוב #רקאומרת.
אחרי כמה זמן, כשכבר לא יכולתי לעמוד באורות יותר, ניסיתי להיכנס לסוג של זון. בשביל שאהיה במצב לסשן. אבל בדיוק כשהתחלתי להתנתק מהמציאות, באה אחת הדיאמיות (לא ברור איך היא דיאמית, הרי היא אחת האנשים שנכנסו לי לסשן בשלב מסויים?!?!), וביקשה להגיד לי אישית שלום... כנראה להגיד שלום רק לדריזטפול לא הספיק לה. ובזאות התבטל לו הסשן סופית!
אחרי כמה ריקודים, והבנה שיש די הרבה גברברים שממש לא יודעים לכוון את השוט (וכמה שמפספסים ספנקים), הבנתי שאני כבר לא ממש חלק מהקהילה, כי אם הייתי דיאמית, את זה הייתי עוצרת ומהר (אם אפשר לפני שיהיו שברים או פיצוץ כיליה), אבל זו אני, ואני לא רוצה לחזור לארון.
ולאחר כל זה, הוחלט לחזור הביתה, לפני שאקבל התקף אפילפסיה, אבל הרי שכבר יש התקף מיגרנה חמור. (וקוצר נשימה מכל החבר'ה שעישנו בכל מקום אפשרי)
ובשבת... בשבת נחנו, שיחקנו דיאבלו4, דיברנו וצחקנו. ולאחר שסיימתי לסכם את הסופ"ש שלנו... אני בדרך למקלחת ואפטרקר.
ואתם?
בכבוד רב, לובה