אתחיל ב-FAQs:
1. לנשלט הראשון שלי קראתי ג'ול (Jewel), כי זה לדעתי התאים לצורה שבה הוא ראה את התפקיד שלו בחיי - כס המלכות והכתר שלי.
2. הוא פחד מכעס שלי מסיבה טובה, אני לא מסשנת כשאני כועסת, אני מבטלת את הסשן והולכת הביתה. קרה מספר פעמים שביטלתי את הסשן והעפתי את השוט על המיטה... והוא הרגיש די רע, כך שביטול סשן היה כואב לו יותר מכל עונש אפשרי.
3. לא, אני לא מחפשת ג'ול 2.0, אני מחפשת נשלט/ת חדש/ה, מישהו/י לבנות איתו/ה מערכת יחסים, שתכלול לאה רק בדסמ.
לאחר שאמרתי את כל זה...
זה היה יום גשום, ולא היה לי זמן לאכול...
אני ממש רוצה ללכת הביתה ולישון שבוע, אבל הבטחתי לו שאתן לו סשן, אחד שייתן לו את הכוחות הנפשיים שהוא זקוק למילואים. אני לא הולכת לאכזב אותו, וחוץ מזה תמיד היתה לי חולשה לגבר במדים... והוא נראה מהמם במדים שלו.
שלחתי לו הודעה שלא יצא לי לאכול ואני רוצה משהו מוכן לפני שאגיע. ושעדיין ימתין לי כרגיל.
הוא החזיר לי - "כן מלכתי" - וזה גרם לי לחיוך מטופש שלא יורד כבר חצי שעה.
יוצאת מהמונית, רצה לתוך הבניין, חייבת לעלות כל הקומות, כי מישהוא החליט שלגור בקומה עליונה ללא מעלית, יכול להיות רעיון טוב.. זה לא!!!
אני די קפואה, רטובה, עייפה ורעבה... לא ממש מוכנה לסשן, אבל גם לא ממש רוצה או מוכנה לוותר על אחד.
המפתח מסובב במנעול ואני רואה אותו, עומד שם על ברכיו, ממתין לי... כולו סמוק ומחוייך...
אני מורידה את התיק והוא מוריד ממני את הבגדים הספוגים ואת הנעליים.
בזמן שהוא שם עלי את החלוק החמים שלו (איך הוא הצליח לחמם אותו?!?!) אני מנסה להבין מה הוא הכין לי. אבל לא בטוחה שיש בכלל ריח של אוכל.
הוא מתחיל לסדר את הבגדים שלי כדי שיתייבשו, ואני נכנסת לסלון. גם שם אין שום אוכל...
"ג'ול, אני רעבה"
"כן מלכתי, כבר מביא לך את ארוחה לכס המכות שלך."
מתיישבת בכורסא שהוא קנה לי. הוא נכנס עם מגש בידיו. על המגש היו כמה צלחות, עם נקניקים, גבינות, מקושקשת שעדיין היתה חמה, ירקות ופירות.
אני מביטה בו ולפני שהספקתי להגיד לו דבר, הו יורד על ברכיו ומתחיל להאכיל אותי.
אחרי שאני כבר לא רעבה, אני מחליטה שזה הזמן להציק לו.
"שים את המגש על השולחן, אני רוצה את הכורסא שלי"
הוא מניח את המגש על השולחן ויורד על ברך אחת. אני מתיישבת עליו, והוא כורח את היד שלו סביב המותן שלי.
אני מתחילה לשחק לו בשיער, והוא מתמוגג מהתחושה.
אני לוקחת את מצבטי הפטמות שעל השולחן ושמה לו, והוא מוצי את קול הכי חמוד של זה קר וכואב שיש לו.
"תעצום עיניים ותפתח את הפה."
הוא מבצע, חושב שאני ארק לו בפה... רק שאני לוקחת ענב ומכניסה לו לפה...
"מה נתתי לך?"
הוא לועס לשניה - "ענב מלכתי"
"אל תפקח את העיניים"
אני שמה ביס של גבינה בפה שלו.
"מה זה הפעם?"
"גבינה מלכתי"
הוא מסיים ללעוס, ושוב פותח את הפה.
הפעם אני יורקת לו בפה
"ומה הפעם?"
"את הדבר שהכי רציתי לטעום היום מלכתי"
הוא יודע לדבר הצעצוע הזה שלי...
אני מקישה פעמיים באצבעות והוא מושיט את ידו השניה ואני קמה ממנו.
"לחדר שינה, יש לנו סשן לעשות ותחת להאדים" - הוא קם ומייד הולך לפניי לחדר השינה שלו.
הצעצועים כבר מסודרים בדיוק כמו שאני אוהבת. והוא עובר למיטה עליה הוא יורד על 6.
אני מתחילה מחימום ידני. הוא יודע שאני אוהבת אותו, אבל אני גם אוהבת אותו כואב בשבילי. והוא אוהב לכאוב בשבילי.
שוט הזמש טוב לחימום מתקדם. והוא מתחיל לקבל צבע אדמדם ויפה, ולא רק על הפנים שלו.
הוא מתחיל להשמיע את הקולות הקטנים של כאב וכייף המתערבבים אלו באלו.
והשוט מוחלף לאחד מעור.
הקולות מתחילים להתגבר. ואני חייבת לבדוק שהוא בסדר.
"איזה צבע?"
"ירוק מלכתי"
"אתה בטוח?"
"כן, בבקשה תמשיכי מלכתי"
אני יודעת שהוא אוהב את השוט והחגורה, אבל לא את הסטינג של הקיין.
אבל היום יש לנו צורך בהכל.
אני מתחילה בהצלפות קלילות, והוא לא מוציא ציוץ.
אבל אני לא יכולה להשהות את הכל לנצח.
הקיין שורק, והוא מתקןןץ, אבל לא מוציא שום צליל, ואני יודעת שזה הנסיון שלו להיות גיבור... אבל שנינו יודעים שהוא שונא את התחושה.
אחרי כל חמש הצלפות יש הפסקה, בודקת את הישבן, וגם אם הוא בסדר.
"איזה צבע?"
"תכלת מלכתי"
"תכלת? זכור לי כחול, אבל מה זה תכלת?
"עדיין לא כחול, אבל אני מתקשה לא לבכות, וזה מתחיל להשפיע עלי"
"למה אתה לא רוצה לבכות?"
"אני רק לא רוצה להתפרק לפני הזמן, מלכתי."
"תתפרק, נחבר אותך מחדש, ונעשה דברים כייפיים יותר"
"כן מלכתי, תודה לך"
ממשיכה בהצלפות, והפעם הוא לא שותק. הבכי מתחיל חלש, אבל כשהגענו לעשרים וחמש, הוא רועד כולו והקולות כבר לא שקטים.
"איזה צבע?"
"צהוב מלכתי"
"אוקיי, בוא נעשה הפסקת פטמות, תשכב על הגב בשבילי עבד"
הוא מסתובב, ואני מורידה לו את המצבטים.
הפטמות שלו רגישות פי כמה כרגע. ואני מתחילה בליטוף וליקוק.
אחרי כמה זמן יש צביטה ועוד אחת, ועוד... הוא מתחיל להוציא את קול אנקת הכאב, אבל יש גם גניחות עונג בין לבין.
אני עוצרת ולוקחת את אחד הנרות שיש על השולחן צד. מדליקה אותו מהנר הדקורטיבי שדולק שם ומנשקת אותו.
"איזה צבע?"
"ירוק מלכתי"
אני מתחילה לטפתף את השעווה החמה על החזה שלו. הוא אוהב את התחושה, אבל הפעם הוא רגיש ממש, אני משתדלת לא להוריד את הנר יותר מדי, והקולות שלו אומרים לי שזה עדיין חם, אבל נסבל.
אחרי שיש מספיק שעווה עליו, אני מכבה את הנר ולוקחת את שוט הזמש.
"אל תזוז!"
הוא עוצם את העניים. ואני מתחילה להצליף. אחרי שרוב השעווה כבר ירדה, אני נותנת לו עוד נשיקה והוא מחזיר אותה, הלשונות שלנו מרקדים ואני לא רוצה לעזצור, אבל הזמן מוגבל והמלכה מרובה...
"על שש עבד"
הוא יודע שמגיע החלק הכי שנוא עליו. אבל הוא מבצע ללא צליל.
"התוכנית היתה חמישים, אבל אני אמיר לך את החצי השני, נכון שאני נחמדה היום?"
הוא יודע כבר שזה ממש לא נחמדה, אבל הוא רק עונה - "כן מלכתי, תודה לך"
"תפתח את התחת שלך בשבילי, ותספור"
הידיים שלו רועדות, אבל הוא מבצע את הכל.
ווש - "אההההה אחת מלכתי"
ווש - "אהההה שניים מלכתי"
ווש - "אהההההההה של..שלוש מ מ מלכתי"
ווש - "אההההח ארבע מלכתי"
ווש - "אהההה חמש מלכתי"
"אתה יכול לסגור"
"תודה לך מלכתי"
"איזה צבע?"
"ירוק מלכתי"
"אתה בטוח?"
"כן, בבקשה תמשיכי מלכתי"
טוב, הוא הרוויח את זה...
"בוא ותביא לי את החגורה"
הוא קם, מביא את החגורה המהממת הזו שלו, זו שהוא קנה בחו"ל, יורד על ברכיו, מרכין את ראשו ומושיט לי אותה.
"תעלה על ההמיטה"
ברגע שהוא על ארבע, אני לוקחת לוב, הוא מתחיל לבין שאני לא הולכת לעשות את זה קל עבורו.
"בוא תפתח בשבילי את התחת שלך שוב עבד"
הוא מבצע. ואני? אני מתחילה לשחק לו בחור. אצבע חודרת ומתגנבת לה לכיוון הפרוסטטה. ועוד אחת, ועוד אחת...
אני מוציא את האצבעות ומחדירה את הויברטור הגדול שלו, ומפעילה אותו.
הוא מתחיל לגנוח.
"הפעם אתה לא גומר לפני שאגיד לך, אני לא יכולה גם להצליף וגם להחזיק."
"כן מלכתי, אני לא אגמור בלי פקודה"
"על שש" - הוא חוזר לתנוחה שלו ואני מתחילה להצליף.
התחת שלו כבר היה אדום, אבל הוא מתחיל לקבל צבע עמוק יותר, וזעקות הכאב מעורבבות בגניחות עונג ממלאות את החדר.
הוא לא יכול להתחנן כי זה לדבר, רק מילות ביטחון מותר לו. אבל מילת ביטחון לא תאפשר לו לגמור ולהמשיך. הוא בסוג של מילכוד מושלם, ואני נהנת לראות את פניו מקבלים צבע אדום הדומה לזה של ישבנו. אחרי שהוא מתחיל לדמוע אני מתחילה לרחם עליו...
"איזה צבע?"
"ירוק מלכתי"
"ומה אתה?"
"העבד שלך מלכתי"
"ומה העבד שלי רוצה?"
"אני יכול בבקש לגמור, אני מתחנן מלכתי, בבקשה"
"תצטרך לנקות את השפיך של עם הלשון!"
"תודה לך מלכתי"
"תגמור"
הוא רועד כולו עד כדי כך שהמיטה זזה, אבל אני עדיין לא סיימתי איתו.
"לא לזוז, אתה תספור עוד חמישים הצלפות ותגמור שוב, ורק אחרי זה אתה יכול להתחיל לנקות"
"כן מלכתי, תודה מלכתי"
הוא סופר, הפעם לא עושה הפסקות, והוא מבין שאני מתכננת עוד משהו.
"חמישים, תודה לך מלכתי"
"תגמור ותתחיל לנקות"
הוא שוב גומר, הפעם פחות חזק, אבל עדיין יש די הרבה מה לנקות...
הוא זז על ארבע, מתחיל ללקק את השפיך שלו ואני תופשת את הראש ומנשקת אותו. - "זה תמיד טעים לי לטעום אותך עליך"
הוא דומה יותר לעגבניה מבן אנוש (יכול להיות שהייתי צריכה לקרוא לו מר עגבניה, אבל גם ככה הוא מסמיק בלי סוף מולי).
"תמשיך לנקות"
הוא ממשיך, ויש כל כמה זמן הפסקות נשיקה.
אחרי שאני חרמנית מספיק אני מושכת את ראשו לכיוון הכוס שלי. - יש לך גם כאן מה לנקות עבד"
הוא מתחיל במלאכה האהובה עליו. הויברטור עדיין מרעיד ומחרמן אותו...
"שישים ותשע"
הוא מבין ומבצע.
הזין שלו תמיד מגיע בדיוק לעומק הנכון לחרמן אותי יותר, והוא יודע שבתנוחה הזאת אני אוהבת ששנינו גומרים ביחד.
אני מסמנת לו ושנינו עפים. שניות אחרי אני מנשקת אותו שוב, והוא מקבל חלק ממנת הזרע.
"אני גם אוהבת שאתה טועם את עצמך עלי"
הוא לא בולע, ממתין להוראה - "תבלע"
"תודה לך מלכתי"
אני מוציאה ממנו את ההוברטור.
"איזה אפטרקר אתה רוצה היום?"
"הארוך בבקשה"
"אוקיי, בוא נתחיל ג'ול"
והוא כמו תמיד שמח להיות שם, שלי ובשבילי...
חייבת להודות שהשיר הזה לא מרגיש בדסמי, אבל הוא מרגיש הכי בדסמי...
בכבוד רב, לובה