היא יושבת על הכסא, יושבת לה ומדברת איתו. הקול שלו נשמע כאילו הוא מגיע מכוכב אחר... רק שהוא פה, קרוב, הרי הוא הכסא.
האם זה דום ספייס?
הוא ממשיך לספר לה על על העבודה שלו. על השבוע העמוס שלו. על המסיבה שיש לדודתו בעוד שבוע.
"אתה רוצה שאבוא איתך?"
"את יכולה?"
"כן, רק צריכה להזיז כמה דברים"
"תודה, אני יודע שהזמן שלך יקר"
"אתה יודע שאני תמיד מוצאת זמן בשבילך"
"ואני מעריך את זה"
היא מנשקת אותו, נשיקה חמה והלשונות שלהם מרקדות להן.
היא נושכת את השפה שלו בעדינות, יורדת עם הנשיקות שלה על הלסת שלו. ומתחילה לנשנש את הצוואר שלו... זה הזמן שלהם, הזמן להיות זוג, זוג מוזר, שמערבב כאב ועונג, אבל זוג.
הוא יודע שהיא הגיעה רק בשביל סקס, כמה דקות של רכות ולראות אותו, כי היום היה לה מבחן ארוך והיא זקוקה לשיחרור.
אבל גם הוא זקוק לשחרור... וזה יכול לבוא רק אם יהיה לו סשן...
"יש לנו זמן לסשן קצר? או רק לסקס?"
היא יודעת שגם לו יש צרכים, ושלו קודמים לשלה...
"לא יודעת, על איזה סשן חשבת ג'ול?"
הוא מבין שהם עברו לפרוטוקול של סשן, אבל האם הוא באמת יכול לבקש את זה?
"יש נרות בחדר השינה הוד מעלתך, ויש גם מחטים וחגורה חדשה, אם הוד מעלתך מוכנה להשתמש בה. בדיוק הבאתי אותה מח"ול"
היא יודעת שהוא אוהב את התחושות של חגורה, ואת החום של הנרות. והיא עדיין לא מרגישה בנוח מספיק להשתמש במחטים בשביל לעשות הכל... אבל...
היא מקישה באצבעותיה פעמיים והיד שלו עולה לפגוש את שלה. ההיא קמה ושולחת אותו לחדר שינה להתפשט ולהדליק את הנרות ולאחר שניה מוסיפה... - "ותכין את החגורה"
"כן הוד מעלתך!" - היא שומעת את החיוך בקול שלו.
היא בודקת את השעה בפון, מתקשרת לאמא שלה. - "כן, אני בבית של חברה, אנחנו מתכוננות למבחן הבא, אחזור יותר מאוחר, הכל בסדר, אכלתי, אל תדעגי..."
היא הולכת לחדר השינה שלו, היא כבר חרמנית והוא צריך להיות כבר מוכן.
...
הוא על ברכיו, ראשו מורכן, החגורה החדשה השחורה מונחת על ידיו המושטות מעל ראשו. הוא נראה מושלם ממש, והיא צריכה להחליט מה יבוא קודם, ומה היא יכולה להכניס לשעה שיש להם לסשן, אחרת לא יהיה מספיק זמן לאפטרקר.
היא לוקחת את החגורה, בוחנת אותה בידה, ומורה - "על המיטה, על שש"
הוא מבצע מייד, והיא יכולה להישבע שהוא מחייך מאוזן לאוזן.
היא מתחילה בחימום עם היד, ואחרי כמה דקות התחת שלו מתחיל להאדים.
היא מתחילה להשתמש בחגורה, והוא כבר זקור.
"אתה יודע ששבוע הבא אנחנו צריכים לקחת יום בשביל הקילור, נכון?"
הוא לא נושם לשניה.
"הוד מעלתך?"
"רק לעוד כשבוע, My crown Jewel".
"אני יכול בבקשה להתחיל כבר היום?"
"כן"
"מלכתי" - הוא טעם את המילה על הלשון שלו, כאילו היתה אלכוהול מיושן שנים ארוכות, והיא יודעת שהוא מאושר כרגע.
"תתחיל לספור, ג'ול שלי"
הוא סופר, הם עוצרים כל חמש הצלפות לבדוק אם הכל בסדר, וממשיכים, עד לרגע שהגיעו למאה...
"אתה יודע שאני אוהבת אותך ככה, כולך מחוייך וכואב, נכון?"
"כן מלכתי"
היא שמה את החגורה על הכסא ומדליקה נר לבן מאחד הנרות הדלוקים בחדר.
"זה יהיה חם, אל תזוז ג'ול".
"כן מלכתי!"
הוא משתדל לא לזוז, אבל כשהשאווה נופלת על הביצים שלו הוא קופץ.
"אמרתי לא לזוז, אתה רוצה שאפסיק?!"
"לא מלכתי, מתנצל"
היא ממשיכה, הוא מתפתל אך התחת שלו לא זז מהמקום.
כשהתחת והביצים שלו מכוסים בשכבה של שאווה, והיא מכבה את הנר.
השאווה מהביצים יורדת ידנית, אבל מהתחת ההיא מורידה עם שוט עור.
כשהתחת שלו מספיק נקי לדעתה, היא לוקחת את חומר הסיכה משולחן צד ומתחילה לשחק בחור האהוב עליה... אצבע אחת כבר בפנים, והשניה מתגנבת אחריה...
"ג'ול, אתה יכול לגמור כמה ומתי שאתה רוצה."
"תודה מלכתי"
היא מעסה את נקודת ה-G שלו והוא גומר.
אצבע שלישית נכנסת גם.
היא ממשיכה והוא מתקשה שוב.
היא מכניסה את האצבע הרביעית פנימה, והוא גונח.
"כן, היום הולכים על כל הקופה"
הנשימות שלו נהיו כבדות יותר, הוא יודע מה היא מתכננת, אבל הוא לא בטוח שיצליח לעמוד בזה.
האגרף נכנס כולו פנימה והוא גומר בשנית.
"אתה רוצה שאמשיך?"
"אני... כן מלכתי"
היא ממשיכה לזיין אותו עם היד שלה, הוא מזדקר פעם נוספת, גניחות העונג מתחילות להתארך...
"שלוש"
"שתיים"
"אחת"
היא פותחת את כף היד בתוכו, והוא גומר שוב.
היא מוציא את היד בזהירות, והוא מתמוטט על המיטה.
"היית ממש טוב היום, בוא נתחיל באפטר"
הוא מתרומם, מביט לה ישר לעיניים ועונה בחיוך - "כן מלכתי"
לפעמים אני חושבת שזה לא זיכרון, אלא חלום רחוק מחיים אחרים, ולפעמים אני חוששת שלא אצליח למצוא קשר עם נשלט אחר כי אנשים המתאימים לי לא באמת קיימים.
ולפעמים אני ממש רוצה לסגור חזרה את צד שלי ולהתחבא מתחת לשמיכה... אבל זו לא אופציה 😭.
בכבוד רב, לובה