כל כמה זמן אני מקבלת הזמנה שאני לא יכולה לסרב לה.
בין אם זה ללכת למאנץ', למסיבה של ליין שאהבתי, גם אם זה יהיה שבוע אחרי שבוע, לצאת לכוס קפה (או במקרה שלי תה) עם חבר/ה, או לגנוב אוכל של דריזטפול...
אבל לפעמים, ההזמנה נשמעת טובה מכדי להיות אמיתית...
הוא ביקש לצאת איתי, לקחת אותי למסעדה. רק לשבת ולדבר. אבל כל פעם שדיברנו השיח הדרדר לסקס, גם כשלא היה דרך להגיע לשם. התחלנו לדבר על השואה וסרטים של במאים יהודיים שעוסקים בשואה... וכן, זה הוביל לדיון ארוך של למה גרמנים לא מוכרים כמאהבים מדהימים כשכל אירופא מתהדרת בתארים כאלה ואחרים...
נשבעת שאין לי מושג למה אני לא מצליחה לדבר איתו על שום נושא בלי שזה יגיע לסקס, בדסמ או סקס בדסמי...
ההבנה שכל דייט איתו לא יהיה ונילי או רק מסעדה היתה שם. אבל דיברנו מלא, והא חמוד, ויחסית כייף לי לדבר איתו... טוב, נו, כמה רע זה כבר יכול להיות?
אני הגעתי לשם כמה דקות לפני זמן, הוא כבר שם, ממתין. נכנסים למסעדה, הוא מבקש שולחן בצד האחורי של המקום, מתיישבים.
הוא מתחיל לדבר על הדברים שקרו בחייו, ואני מנסה להתרכז בזה, אבל הלבוש שלו מציק לי. דיברנו שיש לי העדפה לחלומות מסויימות, אבל זה לא מה שבחר ללבוש. ואנחנו עדיין לא בשלב של לבחור לו לבוש... האם זה אומר שהוא לא אוהב את הסוג שאני אוהבת? או שהוא עשה את זה בכוונה להראות לי שאני לא מחליטה עליו? או ש... המלצרית מגיעה עם תפריטים.
הוא מזמין סטייק ואני רוצה מוקפץ. קנקן מים לשולחן, תה יסמין בשבילי, בירה בשבילו.
הוא מדבר עדיין על היום שהיה לו בעבודה, אבל שמתי לב שהוא מנסה להפיל את vמזלג שלו. אני מנסה לעצור את היד שלו, אבל הוא מפיל את המזלג מהר יותר.
הוא צולל מתחת לשולחן, ואני מרגישה מתקפת נשיקות על הרגל שלי. אני נותנת לו מכה קלה על הראש, והוא יוצא חזרה לכסא שלו.
"מה אתה עושה?!?!"
"רק רציתי להגיד שלום בצורה טובה יותר" - הוא נראה הכי תמים כרגע, ואני רו,חת, יש ילדים בסביבה, לא בני חמש, אבל כן תיכוניסטים, וזה היה ממש לא לעניין!
"דיברנו על זה, אתה לא מערב וניליים בבדסמ."
"אני לא, זה לא כאילו צופים בנו"
"ואם אחד יציץ בדיוק ברגע הזה?!?!"
"אני מתנצל, רק רציתי לומר שלום, לא חשבתי לעומק, מגיע לי עונש"
"כן, נראה לי אני אלך הביתה"
"לא!" - הפחד בקולו מראה לי שהוא כן מבין שפישל ממש - "בבקשה, אני אתנהג יפה, נשבע לך!"
"אנחנו עוד נדבר על זה!, ואם תנסה עוד משהו כזה, אני יוצאת ולא ניפגש שוב!"
"אני מבין, מצטער לובה" - התבוסה בקולו מרככת אותי, אבל בפנים עדיין עצבנית וכועסת.
האוכל מגיע, ואני נהנת לי. הוא צופה בי נהנת, ומתחיל לאכול. אנחנו מדברים על דברים וניליים ומשעממים, והוא משתדל לא לדרדר את השיחה למקומות שלא אהנה מהם פה.
אני מושיטה את הרגל שלי והוא מפסיק לנשום לשניה... השניה בה אני נוגעת בזין שלו, גם אם זה דרך המכנס שלו, הוא לא נושם.
אני מסיימת לאכול, הוא שואל אם ארצה קינוח, ואני מחייכת - "כן אבל לא פה"
הנשימה שלו נעצרת לשניה והוא משלם את החשבון שלו ויוצא אחרי במהירות.
אני הולכת לכיוון המכונית שלו, והוא עוקף אותי.
''לאן את רוצה לנסוע? יש לך מסעדה או מקום אחר שאת רוצה?''
''אני רוצה להזכיר לך למה לעצבן אותי זה לא רעיון טוב!"
הוא פותח את דלת המכונית. אני נכנסת פנימה. הוא סוגר את הדלת בזהירות ורץ להתיישב הכסא הנהג.
''תרצי מקום ספציפי?"
''יער יכול לעבוד'' - הוא שונא את הרעיון, כי הוא יודע מה מצפה לו. וזה מעולם לא נגמר טוב בשבילו. אחרי הכל, אני לא נחמדה... ובמיוחד לא לאנשים שמפילים את הקינק שלהם על הציבור הונילי במקומות ציבוריים.
הוא נוסע הכי לאט שהוא יכול, לא עובר על המהירות המותרת, לא מאיץ אם יש ירוק מהבהב... אבל בסופו של דבר אנחנו ביער. והוא כבר יודע מה הולך לקרות.
הוא נשלט עדין, שונא כאב, אוהב לסגוד, להיות מושפל קלות, אבל כאב...
''תתפשט, ותתחיל לחפש את הענפים שמהם תקבל את העונש שלך! ואל תחשוב שזה יהיה קל הפעם!!!"
''אני מתנצל הוד מעלתך, לא חשבתי שרואים אותנו, ולא הבנתי שזה לא במקום''
''אם לא היית בטוח, יכולת לשאול, העדפת לבקש סליחה מאשר רשות, וזה יעלה לך!"
הוא לא מתווכח, לא מעיז. הוא רק מוריד את הבגדים, מסדר אותם על כסא הנהג ויוצא למשימה.
הוא חור. עם שלל ענפים, חלקם ארוכים יותר, חלקם עבים יותר, חלקם גמישים יותר...
הוא יודע שאני לא אוהבת לתת עונשים, אבל הוא גם יודע שיש דברים שלא עושים בנוכחותי. והוא עבר על אחד מכללי יסוד שלי. לא מערבבים וניליים וקטינים.
אתה רוצה סשן פומבי, לך למסיבה, או שתשים עליך תחתוני תחרה ותצא לבילוי בעיר. זה שהם לא רואים לא אומר שזה לא קיים.
אבל לא לעשות שטויות. לא כשאתה איתי! במיוחד לא כשיש קטינים בסביבה!!!
הוא מסדר את המקלות על שולחן הפיקניק. ואני מתחילה לבדוק מה הביא.
מכופפת אותו על צד השולחן, מתחילה בחימום. הוא שונא כאב. אבל הוא שונא לאכזב אותי אפילו יותר.
הוא משתדל לנשום, לא לזוז, לא להתלונן... אבל זה קשה לו. כן, יש דברים שהוא רוצה ולא יכול לקבל בדייט ונילי. וזה משגע אותו. אבל זו לא סיבה להשתולל!
אני מרימה את אחת המקלות, דורשת - ''תספור''.
הוא סופר, כל כמה הצלפות עוצרת, בודקת שהוא בסדר, מחליפה מקל.
הוא כבר בוכה. ואני כבר רוצה לבכות בעצמי... - ''למדת את הלקח? למדת מה לא עושים במסעדה מלאה וניליים???"
''כן הוד מעלתך, אני מצטער, לא יקרה שוב!"
אני מפנה את המקלות מהשולחן, עולה עליו.
מסמנת לו לבוא, והוא יורד על ברכיו על הספסל. אני מפסקת את רגליי ומקרבת את ראשו לרגל, לירך הפנימית שלי.
''אני יכול בבקשה?"
''כן, פה אתה יכול''
לא צריך להגיד לו פעמיים. תוך זמן לא רב אני מבינה שאזדקק למקלחת ארוכה כדי כדי להוריד את כל הריר שלו ממני.
הוא מתחיל לרדת לי ואני לא מצליחה לעצור את הגניחות שלי. הוא כבר מזמן הזדקר, ואני משפשפת לו את הזין עם הרגל שלי. שנינו קרובים ואני מסמנת לו לגמור. תוך שניה שנינו מתפוצצים באורגזמה משותפת.
אני ממשיכה ללטף אותו, מרימה את ראשו, -"אתה ממש חמוד כשאתה ממושמע, אתה יודע את זה?''
הוא מוריד מבט, משתדל לא להגיב, לא להכעיס.
''טוב, אני רוצה עוד סיבוב של גמירות, גם אם היום זה לא ממש מגיע לך''
''תודה הוד מעלתך, אני אשתדל להרוויח את זה ביושר לפעם הבאה''
ואני מפסקת את רגליי חזק יותר...
הוא כבר לא בוכה, ואני כבר לא כועסת, אבל עדיין צריכה לדבר איתו על זה ולהבהיר לו מה היה לא בסדר. אבל כל זה ימתין עד שנסיים אפטרקר, ונמצא מקום עם קינוח טוב ושקט מספיק לדבר בו...
טוב, זה רק פנטזיה שנוצרה בעקבות ''רעיון'' של אחד הנשלטים שאני מדברת איתו על - אני אפיל מזלג ואנשק את רגלייך כשנצא לאכול... וכן, צעקתי עליו.
בתמונה: איך ראוי כן להתנהג במסעדה, או בכל סביבה וונילית!
מקווה לראות אנשים בפיקניקינקי. יהיה כייף!
בכבוד רב, לובה