אתמול בפיקניקינקי נזכרתי בכמה פוסטים ישנים שלי המתארים "שימוש חילופי לשולט"...
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=84058&postid=524381
זה ראשון מהם, והוא התחיל את העניין, שהדרדר די מהר לשני:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=84058&postid=526518
וכן שניהם מלפני שנים, ודריזטפול היה עדיין מוסטלי הארמלס באותם ימים.
כמו כן נוסף לאדוני שימוש של - א. פוסטים - הוא משתדל לתקן לי שגיאות, מוצא תמונות וגיפים, עושה הכל בשביל לעזור לי, וגם הוא זה שמאשר את כול הפוסטים שלי.
הפוסט של שימושים לנשלט/ת לא עלה, אבל נראה לי שיש מספיק מהם בפוסטים שלי 🤭
אבל אם כבר דיברנו על שימושים לנשלט...
אני עייפה. 4 נסיעות למרכז בשבוע אחד זה קשוח!
כל הגוף עייף, כל השרירים כואבים.
ולאחרונה גם פייסבוק שלי מפוצץ צוציקים שעושים דברים (קאליסטאניקס) שלראות אותם מכאיב לי לשרירים! צריכה יום לנוח. אבל ממתי יום לנוח וחרמנות הולכים יחד?!?!
אני צריכה לנוח אבל גם להנות. מה עושים? הולכים לנשלט לקבל את המסג' של המאה!
התוכנית פשוטה, מסג' לגב, לכפות רגליים. שיהפוך לסשן סגידה... אבל ממתי אני דובקת בתוכניות?
הוא נראה חמוד כל כך בחולצה של הלהקה האהובה עליו, והרגשתי צורך להזכיר לו למה אני איתו...
מפה לשם הוא איבד את החולצה והמכנס בדרך לחדר, שם מיטת מסג' שלו כבר המתינה לי.
אני לא רוצה להגיד שיש לי פטיש לנישנושי גברים, אבל יש לי. בין אם זה לעשות לו היקי קטן, בין אם זה לנשנש את הגוף שלו... זה כייף!
אני מצמידה אותו למיטת מסג', מתחילה בצוואר, מחדשת את ההיקי, יורדת לעצם הבריח שלו, מנשקת, מנשנשת, עולה ויורדת לחזה, לצוואר, לכתף, ...
הוא כבר זקור וגונח, וממש רוצה להמשיך ליותר מרק נישנושים ונישוקים... אבל אני עייפה וזה ימתין - כן, רוע לב שכמותי, אני מזיזה אותו, מורידה את הבגדים ומתמקמת על מיטת המסג'.
הוא מוציא זעקה של ספק כאב,ספק אכזבה. מנסה להסתיר את החרמנות שלו, כאילו שזה אפשרי בכלל.
הוא מוציא את שמן המסג', ומתחיל בעבודת הקודש שלו, ואני לגמרי מתרפקת פה, מתחילה לנזול ביותר מובנים משאפשר להכיל.
הגב כבר לא תפוס, הכתפיים רפויות, הרגליים לא כואבות יותר... ואני כבר מוכנה לשלב השני. אני עוברת למיטה שלו, זו שאני רגילה להשתמש בה לסשנים וזיונים שלנו, והוא עדיין עומד שם, לא בטוח מה לעשות עם עצמו והזקפה העיקשת הזאת שלו.
"בוא הנה, עדיין יש מקומות שלא קיבלו עיסוי" - הוא נראה פגוע, הוא יודע שעשה עבודה ממש טובה, אבל ברגע שהרגליים שלי נפתחות, הוא מתחיל להבין.
"כן הוד מעלתך, תרשי לי לנקות ולעסות אותך"
"בוא כבר!"
הוא מתחיל לרדת לי ואני מרגישה את הריחוף הזה שלי, מתחילה לשחק עם הזין שלו עם כף הרגל שלי. הוא מנגיש את עצמו ואני מבינה ששנינו קרובים.
"תגמור איתי, מגיע לשנינו שיחרור היום"
ושנינו גומרים יחד.
הוא מנקה אותי, קודם את הכוס, אחרי זה את הרגל.
אני קמה, לוקחת את הנר שיש על שולחן הצד, מדליקה.
מתיישבת על קצה המיטה, מסמנת לו לרדת על ברכיו מולי, מצמידה את ראשו לכוס, ומתחילה לטפטף עליו בזמן שהוא יורד לי.
אחרי שהנר די נגמר, שמה אותו בצד, לוקחת את הסכין שיש שם, מתחילה לשחק איתה על עורו. היא כבדה מספיק לתת את התחושה, אבל לא לפצוע, והוא כבר מכיר את המשחק. אם תזוז תיפצע, אם תשמור על מקומך לא... ואחרי מספר שניות הוא מסמן שהוא רוצה לדבר. אני מניחה את הסכין בצד, תופסת אותו בצוואר ומנתקת אותו מהכוס.
"דבר"
"הוד מעלתך, אני לא בטוח שאצליח לא לזוז כרגע"
"תודה שאמרת לי את זה"
אני מחליפה את הסכין בספנקר, ומחזירה את ראשו למקום.
הספנקים על השכמות שלו מלווים ברעידות עונג שלי... עד לגמירה שלי.
"היית ממש טוב היום, מה הפרס שאתה רוצה?"
"אפשר עוד גמירה משותפת בבקשה?"
אני משכיבה אותו על המיטה. עולה עליו, מתיישבת לו על הפנים מתחכחת בו... הוא מבין את הרמז הדק הזה שלי ומתחיל ללקק במרץ.
אני מתכופפת לכיוון הזין שלו, מלטפת, מנשקת, יונקת...
קולות סקס ממלאים את החדר ואני מסמנת לו שאני קרובה, הוא נותן את הפוש האחרון ושנינו גומרים יחד.
"טוב, זה הזמן שלך לאפטרקר, והזמן שלי לנחות..."
"כן הוד מעלתך" - והוא מחייך את החיוך הזה שלו...
מקווה שהיום בסשן יהיה טוב לפחות כמו שהיה לפני שבוע! אם אתם רואים אותי שם, בואו לחיבוק ❤️
בכבוד רב, לובה