טוב, היום היה ארוך, הסידורים לקחו לי יותר מדי זמן, והבריזו לי מדייט. ועיצבנו אותי בכלליות...
לכן הפנטזיה היום היא... לא לכולם.
אני יודעת שהוא לא אוהב מחטים, זה לא גבול, אבל אין שם אהבה גדולה. מצד שני, לשים לו נקודת אנדורפין או עשר, וללחוץ עליהם מדי פעם בזמן שאני משתמשת בו ככסא... זה כן מהנה בשבילי ומענה בשבילו.
הוא לא מת על מחטים בכלל, אבל כשהוא רואה אותי מחטא את השולחן בחדר משחקים, הוא כבר יודע מה יקרה.
אבל היום זה לא התעללות בחפץ, היום זה יום ציור! בדיוק מצאתי מחטים ארוכים מספיק לצייר איתם וזה כבר מחרמן אותי ברמות אחרות!
הוא רואה את ההכנה, את המחטים, מבין שזה לא עוד נקודת אנדורפין קטנה, זה ציור של ממש. הפנים שלו חיוורים, אבל הוא מוריד את החולצה והמכנס ועולה על השולחן כהרגלו.
"אם אתה לא בטוח, לא חייבים לעשות את זה."
הוא בולע רוק, מיישר מבט - "אני רוצה לפחות לנסות. זה בטח יהיה יפה, ואף פעם לא ציירו עלי"
אני מחייכת, נותנת לו נשיקה קטנה על המצח - "טוב יפה שלי, אם זה נהיה יותר מדי - תגיד לי ונפסיק. זה המון, הרבה יותר מבעבר"
הוא מהנן, ומביט בי, אני משכיבה אותו על הגב, מנקה את הבטן שלו, הוא גילח את הבטן כי ביקשתי, לא הבין למה, אני הרי אוהבת את השיער שלו... אבל הוא הבין כרגע הכל.
אני מתחילה בהכנה של הציור, מסמנת לי נקודות, מנקה שוב את המקום עם אלכוהול... הוא לא זז, אני רואה את החשש שלו, אבל גם את הגבורה שלו, אני כבר יודעת שלא משנה מה יקרה, את הפרס שלו הוא הרוויח ביושר!
הציור מתקדם לאת, הוא נושם את הכאב, משתדל לא להוציא הגה בזמן הדקירות, עושה עבודה טובה כל כך בלהיות קנווס ציור מושלם!
אני משלימה את הציור והוא מוציא נשימה ששנינו לא ידענו שהחזיק.
אני מצלמת לו את התמונה - "תראה כמה אתה יפה! יפה לך מחטים, וכאב"
"כן הוד מעלתך, תודה לך. לא חשבתי שאצליח לעמוד בזה, אבל זה היה אתגר נהדר"
אני מחייכת שוב, ההוא אוהב אתגרים, מאתגר את עצמו כל הזמן, ולא רק בשבילי, אבל כשזה בשבילי זה תמיד יותר כייף לשנינו.
"אתה רוצה שאתחיל להוציא? או שאתה בסדר?"
הוא חושב, - "אני לא בטוח, אם אני אזוז איך זה ירגיש"
"בוא נבדוק" - אני מושיטה יד, הוא מנסה לקום, אבל זה כואב מדי.
"אוקיי, בוא נוציא אותם, יש לנו סשן שלם לפנינו, ואתה כבר זכית בפרס"
"באמת?" - יש צליל של דמעות בקול שלו, אבל העיניים יבשות - "תודה הוד מעלתך, אפילו שלא הצלחתי לקום ככה?"
"זכית בפרס ברגע שקיבלת את האתגר, למרות שאתה לא אוהב את הכאב הספציפי, לסבול בשבילי, ורק בשבילי זה לא הוגן, מגיע לך פרס על זה"
וזה הרגע בו הדמעות החלו ליפול, אני מנשקת לו את הפנים, מוחה את הדמעות, מלטפת את ראשו.
הוא נרגע, ואני מחטאה את הידיים, שמה את הכפפות חזרה ומתחילה להוציא את המחטים, יש דימום, אבל לא נוראי, והוא גם משתדל לא לזוז ועושה עבודה די טובה...
הניגוב של כוהל אחרי הסרת המחטים, כמה פלסטרים במקומות שלא רוצים להיסגר, והוא כמו חדש!
"אתה רוצה את הפרס עכשיו או אחר כך?"
"אם אפשר, אשמח לסקס, אני טיפה מסוחרר עדיין, אבל אשמח"
אני מושכת אותו לעמידה, מנשקת אותו, משחקת לו בשער, ומובילה למיטה.
מפילה אותו על המיטה, מטפסת עליו, - "טוב, כקנווס היית ממש טוב, זה הזמן לבדוק איך אתה כויברטור"
הוא מחייך את החיוך המטופש הזה שלו, זה שאומר שהוא בספייס, אבל גם פה בו זמנית.
אני מתחילה לשחק לו בזין והוא מזדקר בשניות.
עולה עליו ומתחילה להחדיר את הקצה, הוא נראה מאושר כל כך - זה הרגע הכי שווה בכל סקס או סשן, המבט הזה של אושר טהור שיש עליו.
הוא מתחיל להוציא גניחות קטנות, ואני רוכבת עליו ומרגישה גלים מתחזקים של עונג.
שנינו עומדים לגמור ואני מסמנת לו שזה הזמן, הוא מתרומם, הופך אותנו ומתחיל לנשק את הצוואר שלי, יורד לכיוון החזה, תופש פיטמה בפה, ושנינו גומרים יחד.
היו עוד הרבה דברים, אבל כלום לא מתעלה על החיוך המאושר הזה שלו...
וזה הזמן לחזור לאפטרקר, ולסיים את הסיפור, כי יש לי בוקר מוקדם מחר 🙃
בכבוד רב, לובה