ביראת כבוד

יושבים בסלון, צופים ב-Reacher, יש לו shadow daddy vibes חזקים כל כך שאני מתחרמנת מסדרה ומהדמות (לא קורה לי הרבה). 

בין הסדרה הזאת, לבין המיינד פאק שהיא From... מקווה שנראה היום ב-"סשן"!

הוא בחור עדין סך הכל. לא באמת אוהב כאב, לפחות לא כאב חזק. 

הוא גם חושש מכלים מסויימים (טראומות מהעבר או כי הם חזקים לו מדי?). 

הוא חושב שאני יותר סאדיסטית, שאני רוצה את הכאב שלו... והיום זה היום ללמד אותו שאני לא רוצה לראות את הגוף שלו מתכווץ מהצלפה. וגם שאני לא רוצה לראות פחד בעיניו. זה לא סקסי, זה לא בטוח, זה לא בדסמ בעיניי.

אנחנו נפגשים בבית שלי הפעם, סידרתי את הכלים אני הפעם, וזה כל אותם כלים שהוא חושש מפניהם. 

יש לו מבט של ילד קטן שנתפס עם היד בצנצנת עוגיות. הוא מביט בי, מנסה לחייך, החיוך לא מגיע לעיניים שלו. אני מחייכת חיוך רחב - "מה קרה? משהו פה לא נראה לך? רוצה לבקש שינוי?"

הוא יודע שזו מלכודת, אבל הוא גם יודע שאם לא ידבר לא אדע. 

"אני רק חושש שלא אעמוד בציפיות שלך ממני, הוד מעלתך"

"אני בטוחה שתצליח כמו תמיד"

הוא נראה על סף דמעות. אני מורה לו להתפשט ולעמוד על 4 על המיטה. הוא עושה כדברי, גם אם המראה לבן יותר מסיד.

"מה אתה אומר שנוותר היום על חימום?" -הואע נראה המום, אני אף פעם לא מוותרת על חימום, גם לא כעונש, גם לא כשנראה לו שאין צורך. 

"אם... אם זה מה שאת רואה לנכון הוד מעלתך" - הוא עונה עם עיניים מלאות דמעות. 

אני מרימה קיין, מראה לו אותו, מצליפה באוויר וזה יוצר רעש הצלפה, הוא מחוויר אפילו יותר, דמעה בודדת נופלת מעינו. 

אני נעמדת מאחוריו - "מוכן?" - הצלפה נוספת באוויר.

"כן הוד מעלתך?"

אני מתיישבת לצידו - "עד מתי תמשיך לנסות להיות גיבור במקום לדבר איתי? אתה הרי שונא כל כלי פה, ובלי חימום זה לא רק לא יהיה מהנה, זה יהיה לך עינוי!"

"אני... אני מתנצל הוד מעלתך"

"למה אתה לא מתקשר איתי?"

"חששתי שלא תרצי נשלט חלשלוש כמוני"

"אני לא צריכה נשלט שסופג בשבילי יותר מהרצוי לו, אני צריכה נשלט שמתקשר איתי"

"אני..."

אני מפילה את כל הכלים לריצפה, הוא מביט בי, כולו בוכה.

"אני ממש מצטער, הייתי צריך לספר לך את האמת"

"גם אני מצטערת, איך אני אמורה לבטוח בך?"

הוא מתיישב לצידי - "אפשר להתחיל מחדש? מבטיח להפסיק לנסות להיות גיבור"

הוא לוקח נשימה - "אפשר לדעת למה ההצגה של היום?"

"כי לא הייתי בטוחה אם אתה מתכווץ כי אתה פוחד או כי יש לך זכרונות עבר שליליים שאתה עובד על להתגבר עליהם אבל הכאב עצמו דרוש לך. והייתי צריכה להבין מה מהשניים נכון."

"אפשר בבקשה להתחיל מחדש? מבטיח לא להיות גיבור יותר"

"נדבר על זה מחר, היום היה לך סשן מנטלי קשוח, וזה הזמן לאפטרקר"

הכל נכתב בעקבות פוסט של בלאק לוטוס המהממת. 

בכבוד רב, לובה