אני לא מבשלת, גם לא אוהבת וגם לא טובה בזה.
וחוץ מזה, למה הומצאו הגברים, אם לא כדי לבשל לי?!
הוא חמוד, כמו ילד קטן שקיבל סוכריה, מתרגש מכל דבר קטן.
הוא בא היום ל-על האש, איתי ועם בעלי. והבשר שיש פה הוא... איך לומר זאת... טווווווווב!!!!!
הוא גם מכין איזה קינוח או שניים. ודריזטפול אחראי על סלטים...
קיצר זה יום טוב להיות לובה 🤤
הוא מתרגש, כי זה הפעם הראשונה ששני הגברים שלי ייפגשו. הוחלט שזה יהיה בטריטוריה ניטרלית - ביער, במיקום טוב לפיקניק.
אבל ממתי יש לי יום שכולו ונילה? כאילו בטוחה שהיו לי פעם, רק לא זוכרת כאלה.
ובדיוק במזל הפלאג הרוטט החדש הגיע, זה שמחובר לאפליקאציה...
ויש גם את הספנקר המהמם...
הוא נכנס לבית, ואני מכופפת אותו על הספה בסלון, מורידה לו את המכנס והתחתונים.
הוא לא מבין, אבל המגע הקר של חומר סיכה מבהיר לו שיש לי תוכניות פחות וניליות להיום.
"יש התנגדות, צעצוע?"
"לא הוד מעלתך"
"נראה שגם יש צורך להאדים לך את התחת"
"כן הוד מעלתך, תודה לך"
אני מתחילה בחימום, ותוך כדי מפעילה את האפליקציה, ושמה על הרטט החלש ביותר... בינתיים.
כשהכלים מתחלפים, כך גם המהירות של הרטט. כשמגיעים לקיין הרטט במקסימום והוא מתחנן לגמור.
"תספור, ואם תהיה ילד טוב, תזכה לגמור"
ווש
"אחד הוד מעלתך, תודה"
ווש
...
ווש
"אהההה עשרים הוד מעלתך, תודה לך"
אני מלטפת את התחת האדום והכואב שלו - "תגמור בשבילי"
הוא גומר, חצי עומד חצי שוכב על הספה. מנסה להתעשת.
אני מנמיכה את הרטט למינימום, אבל הוא שם, עד שנעלה לאוטו. מחזירה את התחתונים ומכנס למקומם.
דריזטפול כבר שם, אנחנו רק צריכים לקחת את השתיה ואת הבשר מפה. אני מראה איפה כל דבר והולכת להחליף את הנעליים.
כשאני חוזרת, הבשר והשתיה מסודרים בתיקים, והצלחות והסכומים ממתינים במארז פיקניק.
אני מנשקת אותו ואנחנו יוצאים.
במכונית אני מכבה את הרטט, ואנחנו נוסעים למקום.
שם הוא מסדר את הבשר והשתיה בזמן שאני מציקה לדריזטפול, ומגיע להגיד לו שלום.
לאחר מכן, הוא הולך להדליק את המנגל, בזמן שאני מסדרת את הסלטים והפיתות והדברים על השולחן שם. הם צולים את הבשר, ואני ממש משתדלת לא לטבוע ברוק, אבל הריחות שם... בשר מיושן חודש, כנפיים ברוטב רימונים, שיפודי פרגית, צלעות כבש, וכו'...
כשהכל מוכן הם חוזרים לשולחן, ואני מפעילה את הרטט חזרה, על הנמוך בינתיים, אבל הערב רק התחיל.
אנחנו מדברים, צוחקים, אוכלים.
וכל כמה זמן אני משנה את הקצב של הרטט. עד שהוא מתחיל להראות סממנים של איבוד שליטה.
אני עוצרת, נותנת לו זמן להתעשת. אחרי כמה דקות מחזירה לו את הרטט. הוא מתפתל, ומשתדל לא להראות מה שאני עושה לו.
אחרי הארוחה אנחנו מפנים, מנקים, והולכים למכוניות.
אני עוצרת את הרטט, לא רוצה שיתקשה לנהוג.
מתקרבת עליו, מנשקת ולוחשת לו - "כשתהיה בבית תתקשר וידאו, אני רוצה לראות אותך גומר שוב מהצעצוע החדש"
"כן הוד מעלתך"
אני מנשקת אותו שוב.
"נתראה צעצוע שלי"
והולכת לאוטו של דריזטפול.
כן, זו כרגע רק פנטזיה, אבל בטוחה שאם יהיה לי נשלט הוא והשולט שלי יסתדרו נהדר.
בכבוד רב, לובה