היום אני הולכת להנות לי בסדום... גם אם אחד הפרטנרים הבריז לי... עדיין יש סשן שאני מתכננת להנות ממנו... אם מר בחור לא ישתפן... אפילו הצקתי לדריזטפול להכין לי נר במיוחד בשבילו (בריח ויסקי!)... אבל זה במציאות.
ופה, פה זה רק פנטזיות (לפחות לכרגע).
הוא יושב על השטיחון שלו. ממתין לי. כמו כלבלב טוב שהוא. אם היה רואה אותי היה בטח מקשקש בזנב. ויש לו זנב מהמם ומקושט.
אני נכנסת בשקט, מלטפת את הראש שלו, נותנת לו לרחרח אותי, כמו הכלבלב המתלהב שהוא. משחררת את הרצועה מהעמוד שלצד השטיחון. הוא מתחיל לקשקש בזנב ולהסתובב סביבי. נובח לו ומרחרח.
אני מושכת אותו לסלון, שם הוא מקבל את קערת האוכל שלו. יש גם קערת מים ליד. אחרי האוכל מגיע זמן משחק. יש עצם וכדור לשחק איתם והוא מתרוצץ תופס מחזיר, מזנק... זה מהנה יותר משזכרתי. לתזז אותו ככה. לגרום לו לרדוף אחרי הכדור, לראות את הסיפוק על פניו כשהוא תופס את העצם באוויר,... הוא כלבלב חמוד כל כך.
אחרי המשחק, זה הזמן ''להשביח את הנכס''.
מכניסה אותו למקלחת, מסבנת, רוחצת, שוטפת, הוא משתדל לא לזוז, אבל זה לא הכי קל. גם הזנב בטח מציק לו כבר. אחרי הכל הפרווה הרטובה בטח מושכת ממש.
מחלצת את הזנב, וזוכה לייללת כאב. הוא מביט בי בעלבון, מנסה להגיד ללא מילים שהזנב שלו חסר לו.
''אני אתן לך אחד אחרי שאנגב אותך. לא רוצה את הרטוב במיטה''. - הוא מהנהן, מלקק לי את היד, מנסה להתחכך בי.
אחרי המקלחת והייבוש עם מגבת גדולה וככה, הוא זוכה לקבל זנב חדש, אחד שפחות מקושט, אבל זנב ארוך ויפה. הוא שוב מקשקש בזנבו ומסתובב סביבי.
''תעמוד יפה!" - הוא עוצר - ''כל הכבוד, כלב טוב''.
אני מתחילה לסרק את השיער שלו. מתחילה בראש, ממשיכה לגב, לחזה, לבטן... הוא נשכב על הגב, מראה לי את הבטן הרכה (טוב, נו, לא כזו רכה) שלו. מאפשר לסרק אותו. אני ממשיכה לרדת עם המברשת, והוא פותח את רגליו. אני מניחה את המברשת בצד, מתחילה ללטף, לשחק, שמה לי מעט שמן תינוקות על היד ומעסה אותו. הוא גונח, ואני עושה פרצוף זועף - "ממתי כלבים גונחים?"
הוא משנה את הצלילים לנביחות קטנות, זה מקשה עליו, אבל זה גם מקשה אותו, ממש מקשה אותו.
תוך זמן קצר הוא כבר מתחיל ומנסה לסמן שהוא רוצה לגמור... אבל ממתי זו תוכנית כבקשתו? אני מגבירה את הקצב, אבל גם מושכת את הביצים שלו אחורה. הוא מוציא יללת כאב. הוא מבין שגמירה שלו אינה קרובה, וזה הכאב הכי גדול שהרגיש מזה זמן מה.
אני משחקת בו באיטיות אכזרית. הוא מיבב, משתדל לא לגנוח, רק לנבוח קלות, מתחיל לאבד את האפשרות לזה... ואני מצחקקת וממשיכה לשחק בו.
הוא מאבד את היכולת לנבוח, רק קולות גרוניים של חייה פצועה.
אני מתקופפת לאוזן שלו, ולוחשת - "מי הכלבלב הטוב שלי?"
הוא ממש מנסה לנבוח, ויוצאת לו נביחה שאגה מוזרה, אני מצחקקת, - "תגמור קטן שלי" - ואני משחררת את הביצים שלו לגמירה.
הוא לא מצליח להסדיר את הנשימה לפני שאני מושכת אותו לחדר שינה. הוא מתמקם על הריצפה, לצד המיטה, על 4. אני מתיישבת על המיטה.
הוא נובח פעם אחת, ואני מחליטה שהחלק של פט פליי הגיע לסיומו, אני מורידה לו את הקולר, ואת הזנב. מלטפת את ראשו.
"בוא למיטה, אני רוצה את הרוקט פוקט שלי" - לא צריכה לחזור פעמיים, הוא עולה מייד וממתין שאתמקם בנוחות, ומתחיל לרדת לי.
אני גומרת מספר פעמים, ועוצרת אותו.
"נראה לי שמספיק להיום, בוא נתחיל באפטרקר יפה שלי"
והוא רק יושב שם ומחייך...
כן, אני עדיין צריכה להזמין את הזנב שאהבתי, אבל לא מצליחה להחליט על הצבע... קשה לדעת איך הצבע יראה במציאות.
בכבוד רב, לובה