לפני 11 שנים. יום שישי, 31 ביולי 2015 בשעה 16:29
כל יום אני משילה פיסה קטנה שלך מליבי, מאכסנת אותה במוחי ומשתחררת משליטתך
פעם זה הזיכרון שבו אתה משתתק כי נפגעת מבדיחת האחד באפריל שלי; פעם זה הזיכרון שבו אתה מושיט לי יד כשעלינו בחזרה לבית מטיול הטבע שלנו, כדי שלא אחליק ואפול; פעם זה הזכרון שבו אתה מושיט את ידך באוטו להגן עלי, אפילו שאני זו שחגורה, ואתה לא... היום זו פיסה גדולה, וזה רק הודות לך. היום נפגשתי סוף כל סוף עם אחותי הקטנה (אחות-שפחה, לא אחות ביולוגית) לסשן. זה היה נהדר. ואחרי הסשן דיברנו. הראתי לה את התמונות של המתנות שהבאתי לך מחו"ל, את התמונה שלך עם מאיה... ואחותי קפצה
גם אם קשה לי היום, לפחות אני כבר יודעת שאני בכיוון הנכון, ובזה אני כבר לא מטילה ספק!
בכבוד רב, לובה