הוא מתנשא מעלי, כל כך גבוהה, יש לי הרגשה שהוא בגובה של 2 קומות לפחות... ואני? אני מכווצת לרגליו, משתדלת להיות בשקט, שלא אפריע לו, הוא נהנה מהמוזיקה שלו, משחק בפון, ואני רק הדום לרגליו.
רגליו על גבי חמות, כבדות ונותנות לי תחושה נעימה כזאת... כיף לי להרגיש אותו מעלי. גם אחרי שהגב שלי מתחיל לכאוב, גם אחרי שאני מפסיקה להרגיש את רגליי...
אחרי מה שנראה לי כנצח (אבל היה כחצי שעה בלבד), הוא נזכר בי.
הרגליים יורדות, והוא קם. אני לא מעיזה לזוז.
- קומי, בואי.
קמה, מנסה ללכת, נופלת חזרה. קמה שוב. הוא רואה אותי מתקשה, אבל לא אומר מילה, רק הולך לכיוון חדר המשחקים ואני מדדה אחריו, ככל יכולתי משתדלת ללכת זקוף, כפי שהוא אוהב.
אנחנו בחדר המשחקים. הוא מוציא את הספאנקר וגם את כפות העץ. מתיישב על המיטה ומורה לי להתקרב.
- היית ילדה טובה היום, לכן אתן לך לבחור את הפלאג שתכניסי לפני שאשכיב אותך על ברכיי. אבל שיהיה לך ברור, לא שכחתי את זה שהתחצפת לשכן לפני יומיים והתחת שלך ישלם על הפה שלך!
- כן אדוני – אני די קרובה לבכי, הוא לא נראה כואס בזמנו, אבל הקול שלו מרמז על כך שהוא ממש לא מרוצה ממני, ואני לא אוהבת את התחושה. אבל הוא צודק, לא התנהגתי כצפוי מנשלטת שלו, והעונש יש לקבל בשמחה, שכן זה יעזור לי להשתפר בעתיד. – אני יכולה בבקשה להשתמש במתנפח?
- עשי זאת
אני מכניסה את הפלאג וחוזרת לעמוד לידו. המחשבות של למה הוא מתכוון לא עוזבות אותי, הוא הרי יודע שכאב לא ממש עונש, אלא יותר תענוג מבחינתי... למה ש"התחת שלי ישלם"? למה הכוונה? לפני שהתשובה יכולה בכלל לצוץ לה אי שם במוחי הקודח, אני מכופפת על ברכיו ומרגישה את ידו נוחתת על ישבני בכוח רב.
אני כבר מרגישה את החום של היד שלו מתפשט מהתחת הכואב לאזור המפשעה שלי, ומתחילה לבקש את רשותו לגמור, אבל הוא לא עונה לי, רק מנפח את הפלאג כל פעם שאני מוציאה בקשה נוספת מפי.
אני ממש מתקשה שלא לגמור. עוד שניה ואני מתפוצצת! אני מתחילה לבכות, ומתחננת תוך כדי בכי חצי היסטרי:
- בבקשה אדוני, בבקשה תרשה לי לגמור. אני מתחננת, אדוני, בבקשה תרשה לי לגמור למענך. בבקשה?
הוא מנפח שוב את הפלאג ואני מתחילה לרעוד. והוא אומר לי:
- אמרתי לך שהתחת ישלם על פשעי הפה, לא? את יכולה לגמור, אבל שלא יהיה לך ספק שאת הפלאג את מוציאה במצבו כפי שהוא כעט!
הוא יקרע אותי לגזרים!, אבל המחשבה הזאת מתערפלת תוך כדי הגמירה...
הוא ממשיך להפליק, אבל הפעם עם הספאנקר. ושוב אני מרגישה את הצורך באישורו הנדיב. ושוב אין מענה עד שאני רועדת כולי... ושוב גמירה...
הפעם הוא משתמש בכפות עץ. זה כבר ממש כואב! אני בכושי מצליחה לא לזוז, אבל הוא לא ייתן לי לגמור אם אזוז, את זה אני יודעת.
שוב תחנונים שוב גמירה.
- קומי. לכי לאמבטיה וחכי לי שם.
- כן אדוני
הוא נכנס, מורה לי להיכנס לאמבט ולהסתובב. אני מבצעת. הוא מכופף אותי ובאבחה אחת מוציא את הפלאג... אההההההההההההה... זה כאבבבבבב!!!
אבל אני מודה שזה הגיע לי, ואף יותר מזה...
הוא מחבק אותי, מלטף את שערי, אומר לי שאני ילדה טובה שלו, שהוא בטוח שלמדתי את הלקח שלי... ורוחץ אותי...
ומשם אנו עוברים לחדר שינה, אבל זו כבר פנטזיה אחרת לגמרי...
בכבוד רב, לובה