זה היום בו התחלנו לצאת באופן רשמי.
הוא שאל אם מעוניינת, ואני כבר לא חששתי מרגשות שהציפו אותי.
זה קרה במסיבה של דקדנס. וזה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי.
אני אוהבת אותו, והוא אותי.
כן, הוא אוהב את החתולה הפחדנית שלו, שצווחת כל פעם שרק חושבת שראתה עכביש או ג'וק...
הוא אוהב אותי גם כשאני מבולגנת או עייפה או רק קמתי משינה עם שיער מבולגן...
הוא אוהב אותי לא רק כשאני בריאה ויכולה לעשות למענו דברים...
הוא אוהב אותי גם אם אני מעצבנת ועולה על העצבים...
וכן, אנחנו רבים לפעמים, ובוכים לפעמים (בעיקר אני), אבל אנחנו גם צוחקים וצופים בסדרות וסרטים, יוצאים למסיבות ומאנצ'ים, ...
אנחנו עושים הכל ביחד, אפילו משחקים דיאבלו3 ורואים את 12 הממלכות יחד 😄 וכן, אני חננה, תתמודדו :P
ואני מרגישה הכי בטוחה ומוגנת איתו, גם אם יש ג'וק או ונילי בסביבה.
הכי מאושרת והכי אהובה, גם אם השמלה לא יושבת עלי הכי טוב.
הכי רצויה גם כשהוא משחק עם אחרות.
מה אני מנסה להגיד פה?
אני מנסה להגיד תודה.
תודה לאלוהי הבדסמ על הזכות להכיר את האדם המושלם הזה!
תודה לחברי שסבלו אותי עם כל הדרמות שהיו לי בדרך לזוגיות!
תודה לאדוני על שהוא קיים! ועל שהוא מושלם! ומוכן לסבול את כאב הראש שאני!!!
נ.ב. זה מוזר לכתוב פוסט הלל מבלי שיגידו לי לעשות זאת... הרגשה חדשה וטובה :)
בכבוד רב, לובה