אני יושב לבד בחדר חשוך, האוזניות על הראש מנגנות מוזיקה קלאסית, רק האור הכחלחל של המסך מאיר את הפנים שלי.
אני יושב בצ'אט של הכלוב ומנסה לשלוח הודעה לכל אישה שמופיעה לה בטייטל "שולטת", זה לא עובד כל כך טוב.
רובן לא עונות לי, וגם המעט שעונות – לא מתעניינות בדבר פרט לארנק שלי.
השעה כבר 3 בלילה, אני עייף, חרמן ודי נמאס לי.
פתאום מגיעה לי הודעה פרטית באתר, בהתרגשות אני פותח אותה – "לא רע הסיפור שלך בבלוג, אמיתי או פנטזייה?"
זו שאלה מעניינת, והתשובה היא קלה – פנטזיה, הכל פנטזיה. לא הגשמתי כלום, יש לי צעצועים, וזהו. השימוש היצירתי בצעצועים האלה בסיפורים שלי הוא לא יותר מפנטזיה.
אז נכון, יש לי הרבה צעצועים – יכולתי לסדר אותם בתוך ויטרינה ועוד היה נשאר קצת מקום לכלי חרסינה, אבל זה לא אומר שיש לי ניסיון. פשוט אומר שהיד של קלה על ההדק של הקנייה.
אמרתי לה את כל זה, היא צחקה עלי וקראה לי חמוד.
אמרה שעם כזה סגנון כתיבה מעניין לה להכיר את האדם שמאחורי המסך, האדם שמאחורי הפנטזיות.
אמרה לי שיש לי הזדמנות אחת ויחידה להגיע – היום בלילה, עכשיו.
"אבל גבירתי, השעה היא 3 בלילה, איך אני אגיע אלייך, ונורא מאוחר, אולי מחר?"
חיכיתי בסבלנות, יצרתי קשר עין אינטנסיבי עם האתר, רק לקבל את האדומה בחזרה ממנה.
אחרי מה שנראה כמו נצח היא הגיע – "תגיע עכשיו, הכתובת שלי היא רחוב יפו 42, יש לך חצי שעה, תביא את כל הצעצועים, תתקשר שאתה למטה למספר הזה..."
נראה שיש לנו חוסר בתקשורת, אני עייף, אני חרמן, אני רוצה לאונן וללכת למיטה.
אני מדליק את סרט הפורנו החביב עלי, איפה שיש נשלט נעול בחגורת צניעות וסטרפאון שמולבש לו על הפה והוא מנסה לזיין מישהי בזמן שהיא צוחקת עליו ומפליקה לו בכלוב צניעות, אני מתחיל לאונן.
פתאום אני מבין – זה פתטי.
אני מאונן פה על סיטואציה מפוברקת לחלוטין, בזמן שיש לי הזדמנות פז לקבל את הדבר האמיתי.
אני רץ מהר ואורז את כל הצעצועים שלי, פלאגים, חבלים, שוט, פלאג מתנפח, סטרפאון, הכל!
את הכלובון המתכתי אני מלביש מהר על הזין, נראה לי שהיא תהיה מרוצה.
אני עולה על האופניים ונוסע מהר לכתובת שקיבלתי ממנה, תל אביב מתה בשעות האלה של הלילה, אני מגיע תוך כלום זמן וכבר עומד מתחת לבית שלה ומסדיר את נשימתי.
אני שולח לה הודעה "היי.. אני פה למטה, אפשר לעלות?"
לפני שאני מקבל תשובה, אני שומע אותה באינטרקום, "תעלה כלבלב, קומה שלישית, דלת מימין למדרגות" והדלת נפתחת.
אני מתחיל לטפס, הלב שלי דופק, הפרפרים בבטן משתגעים.
אני מגיע לדלת, בא לדפוק בדלת והיא נפתחת, היא עומדת מולי – מעט מבוגרת ממני, שיער בלונדיני מתולתל, עיניים חתוליות, חיוך מרושע.
"בוא תיכנס תיכנס" היא זזה הצידה ומפנה לי את הדרך להיכנס.
הדירה שלה.. רגילה, אין צעצועי מין מפוזרים בכל מקום, אין צלבים, אין דילידויים על הקירות. אם הייתי פוגש בה ברחוב לא הייתי מנחש לעולם שזאת היא.
אני הרי חיטטתי לה בבלוג, אני יודע מה היא אוהבת לעשות. לנעול, להתעלל, להשפיל, לקשור. להכריח את הנשלטים שלה ללקק זרע, להכריח את הנשלטים שלה לזיין נשלטים אחרים שלה.
יש לה פנזטיות אפלות.
והנה אני פה איתה לבד, כמעט בתול.
כאילו אם לא מחשיבים את הדילדו הורוד שרכבתי עליו לפני שבועיים לבד בבית.
ואם לא מחשיבים כמה סיטואציות דומות.
היא מתיישבת על הספה שלה ומסתכלת עלי, "אז מתוק, רוצה להראות לי את הצעצועים שלך?"
"אהממ.. כן גבירתי" אני אומר, תוך כדי שאני מרגיש מגוחך ומתחיל לפרוק אותם על הספה לידה, בזהירות בזהירות.
"איפה הכלובון שלך?" היא שואלת, ישר מבינה מה חסר.
"עלי גבירתי" עניתי בביישנות.
"או, נפלא! תתפשט ותראה לי"
אני עושה כדבריה, אני מרגיש את האדמומיות בלחיים, את הסומק עולה, הסיטואציה הזו מביכה נורא! פעם ראשונה בחיים שלי שאני עומד עירום מול אישה בזמן שהזין שלי נעול בכלובון צניעות קטנטן ממתכת.
היא בהחלט נראית מרוצה.
"טוב מאוד.. טוב מאוד.." היא אומרת לעצמה.
"רד על ארבע ותתחיל ללקק לי את הכפות רגליים, היה לי יום ארוך, אחרי זה נחשוב מה נעשה איתך"
התחלתי ללקק, בהתחלה לאט לאט, ואחרי זה בהתרגשות עולה ועולה.
כעבור בערך 15 דקות היא הורתה לי להפסיק ולהתחיל לעלות, אל הכוס שלי ולהתחיל ללקק אותו.
כל כך התרגשתי, הרגשתי את הזין שלי נאבק בכלוב מבפנים בכל הכוח, התחלתי לקרב את הפנים שלי והיא פתאום פרצה בצחוק והתרחקה ממני, "נראה לך? כבר?! אנחנו בקושי מכירים", נותרתי מתוסכל על הריצפה לידה.
היא הסתכלה עלי משועשעת, נראה שהיא מתלבטת מה לעשות.
"חכה פה רגע, אני תכף חוזרת" היא אמרה, נעמדה, והלכה לחדר אחר.
היא חזרה כעבור 3 דקות עם זין ורוד ענקי מחובר אליה, "בוא נתחיל מלמצוץ את זה כלבלב, תתחיל!"