עלילות המדען הקינקי

באופן כללי זה לא אמור לקרות, זו לא תחושה שדמיינת שתחווה באיזשהי קונסטלציה בחיים שלך.
אירוע כל כך פשוט ויומיומי, אירוע שקרה מאות אלפי פעמים בחיים שלך עד כה.
ואם זאת – הזקפה שלך פוצצה לך את המוח.
כדי להבין למה זה קרה צריך לחזור קצת ימים אחורה בזמן: יום שני ה31 באוקטובר, 2022. שעת ערב מאוחרת שהעברת במטבח עם זוגתך, היא הכינה ארוחת ערב ודיברתם על ההתפתחויות האחרונות בעבודה שלה.
פתאום היא עצרה באמצע המשפט, נעלה קשר עין ושאלה "אתה שם את הכלובון היום?"
לרגע לא הבנתי אם שמעתי נכון, התסכלתי עליה והטיתי את ראשי שמאלה כמו כלבלב מבולבל.
היא המשיכה "זוכר? אמרנו שנעשה חודש נעילה לכל אורך נובמבר? דיברנו על זה בבל-בוי!"
ידעתי על מה היא מדברת, זה היה לפני בערך חצי שנה, היינו שיכורים ומעושנים, וסיפרתי לה אתגר locktober שבו בן הזוג נעול למשך חודש שלם. אמרתי לה שהייתי שמח לנסות דבר כזה מתישהו, היא צחקה ואמרה שזה נשמע משעשע אבל שבאקוטובר הזה היא לא יכולה להתחייב, ושנדבר על זה בהזדמנות. המשכנו במהרה לדבר על הפנטזיות שלה ולא ניכנסנו לעומק העניין.
לא חשבתי על השיחה הזו אף לא לרגע אחד מאז שהיא התרחשה בחדר אפוף עשן ואדי אלכוהול.
חייכתי בהתרגשות ואמרתי לה שכמובן שאני שם את הכלובון, אני הולך עכשיו לנקות אותו ועוד 5 דקות מביא לה את המפתח ורצתי בהתרגשות לחדר השינה להוציא אותו ממגירת התחתונים איפה שהוא תמיד היה מתחבא.
בגלל שלי זריז ומיומן, תוך 3 דקות המפתח היה אצלה, היא נתנה לזין הנעול שלי נשיקה ואמרה "אני אתגעגע אליך".
די מהר כבר התרגלתי לאורך החיים החדש שלי – השתנה בישיבה וניגוב עם כמה ריבועי נייר טואלט, טיזינג אינסופי בכל נקודת זמן, תסכול מיני הולך וגובר ואינסוף אורגזמות עבורה.
אנחנו מתרגלים מהר לדברים, מהר מאוד התרגלתי לראות את הזין והביצים שלי כל הזמן בתוך הכלובון. התרגלתי לתחושה הזו, פגשתי ככה משפחה, חברים, ידידות, הלכתי לעבודה, לספורט.
ולאחר שבועיים זה קרה – היא הביאה לי את המפתח לכלוב ואמרה לי ללכת לנקות ולגלח את האזור, כמובן לא לגעת בעצמי בכלל, ושאני אחזיר לה את המפתח שאני מסיים.
הלכתי לאמבטיה עם המפתח וכל הציוד שהייתי צריך והורדתי את הכלובון, והזין שלי התפרצץ החוצה בשמחה ובשקיקה – היה לי את הזקפה החזקה ביותר שהיית לי מזה תקופה, פשוט כי יכולתי.
ואז הסתכלתי על הזין העומד שלי, והתפוצץ לי המוח.
לא הצלחתי לעכל את זה שעומד לי הזין. איפושהו לא האמנתי שהוא שלי, ועומד. הרי הזין שלי לא עומד, הוא נעול, זה מצבו הטיבעי.
וה mindfuck הזה היה הדבר הכי מחרמן שקרה לי.

יש רגעים בחיים שמגלים משהו חדש שאף אחד עדיין לא יודע, אתה היחידי בעולם שיודע את הדבר הזה עכשיו. הגילוי הזה יכול להיות במגוון רחב של תחמים - תופעת טובה פיזיקלית, מנגנון ביולוגי חדש או קינק שלא ידעת שיש לך.

פעם זה קרה לי עם הפטיש ארוך השנים שלי עם כלוב צניעות.

רק שנים אחרי ההתאהבות בקינק למדת להסביר לעצמך מה מדליק את עצמי בזה, ועדיין זה לא פשוט. שיש בסוף, אני מתוכנת לזה. משהו ממגנט אותי לשם, אפילו הפורנו שאני מאונן לו הוא Chastity oriented. שגילית את האהבה שלך לכלוב צניעות הייתה בשוק, קצת נגעלת מעצמך, לא הבנת איזה מין פטיש זה לא לקבל זקפה.
ואז התמכרתי.

עברו מים רבים בנהר, על חלקו כתבתי פה בבלוג ועל חלקו לא. לרוב הדברים שקרו ממש ציפית ויחלת, אלא היו הפנטזיות המיניות שהצטברו למשך שנים וסוף סוף הצלחת להגשים - גם לא אם את כולם, אבל זה בדרך.

אבל לכל האירוע הזה - בכלל לא ציפיתי.

*** מבוסס על מחשבות בגובה 30,000 רגל ***

דיברת איתי ממש כמה משפטים והיא הייתה מקסימה וברורה מאוד במה שהיא מחפשת. היא לא השאירה מקום לתקווה, היא הייתה ברורה וחדה. יש רשימה של אמיתות על מערכת היחסים בינינו שהיא פרטה בפני:

1. אתה לא הטעם שלי ואני לא נמשכת אליך.

2. אני לא אעשה איתך שום אקט מיני.

3. אני אהיה לבושה בנוחות ואתה תהיה עירום בכלוב צניעות.

4. אתה תעשה כלים, תסדר את הבית ותעזור לי בסידורים אחרים שאני אצטרך.

5. אני נדלקת מלהשפיל אותך מכמה שאתה פתטי ושאין בי טיפת רצון לגעת בך.

6. אם אתה יודע להחזיק שיחה מעניינת, תקבל אותי לחלק מהזמן.

ומשהו בכל הסיטואציה הזה - עורר בי משהו.

וככה מצאתי את עצמי, כעבור שבוע בדירה שלה, ערום ועם זקפה נעולה עושה כלים מהסלט, ההמבורגר וכוסות היין מהדייט שהיה לה בדירה השכורה שלה, היא בזמן הזה משתעשעת בטלפון שלה עם פרק של ריט ומורטי שהיא רואה בפעם הרביעית.

ואז היא צועקת לי מהסלון למטבח (שזה בעצם אותו החדר, כי היא רווקה ששוכרת דירה לבד בעיר מבוקשת) - "נשלטיי תביא לי עוד כוס יין לבן". אני עוצר את העבודה על הכלים ומושיט יד למקרר להוציא את היין ומוזג לכוס. שאני מושיט לה אותה באלגנטיות מהכיור במטבח היא מסתכלת עלי במבט פגוע - "נשלטי נו באמת, תעשה את זה כמו שצריך, לא ככה מגישים יין. תשב על הברכיים ליד הספה, תשים את הכוס יין על השולחן לידי, ותחתוך קצת מהגבינה מהמקרר עם ריבה, דבש וקרקרים. כמו שאני אוהבת".

אני ישר מתחילה לבצע את המוטל עלי, מסדר את הכל בpattern סימטרי סביב הצלחת ומגיש לה את זה בסלון כפי שהורתה לי.

שהתיישבתי על הברכיים בטעות (או לפחות קח טענתי בפני עצמי) נגעתי עם הכלובון בכף הרגל שלה. כאילו היא ציפתה בדיוק לזה, היא דחפה עם הרגל בחזרה קדימה ואחורה.

הזמן קפא מלכת לרגע, אני הסתכלתי עליה, הזין שלי מתפוצץ בכלוב וקופץ.

היא הסתכלה עלי, משועשעת.

"כל פעם שתהיה אצלי נשלטי, אתה תקבל פרס אחד על עבודה טובה. היום זה היה הפרס שלך, נגעתי לך עם הכף רגל בכלובון, אין בעד מה. אה, ופעם הבאה שאתה תיזום את הפרס שלך, אתה תאבד גם את המעט שהייתי מביאה לך, ברור?".

לפני שהספקתי לענות היא קרצה לי ולקחה שלוק מהיין "תתלבש ולך נשלטי, עוד מעט מגיע הדייט שלי להיום ואני רוצה להתקלח. חבל שאתה לא נשאר, אני אוהבת להתקלח עם דלת פתוחה בשביל האוורור, אין חלון באמבטיה. בכל מקרה, נתראה בשבוע הבא באותו שעה נשלטי."

התלבשתי, ויצאתי מהבית שלה, שהייתי בדרך לרכב. ואז הייתה לי תגלית, זה היה הרגע שבו גיליתי קינק חדש.

והייתי מזועזע מעצמי... וזה רק הדליק אותי.

עשית את זה מיליון פעם בעבר, כפית את רצונך על אנשים אחרים, אילצת אותם לעשות את מה שרצית - לפעמים בלי שהם ידעו את זה אפילו, פועל במחשכים כמו גנב, מסתתר. לא כי אתה אדם רע - אלא כי כזה הוא המשחק.

"זה באמת ממש פשוט", אתה אומר לעצמך, "כמו בשחמט" ולוקח נשימה עמוקה ומנסה להתרכז - אבל זה כל כך קשה להתרכז שהאישה היפיפיה הזו נמצאת ככה מולך. פרוסה בעמידה עם רגליים קשורות למעלה, ורגליים קשורות ומפוסקות, אטבי פטמות מתכתיים מחוברים לפטמות שלה, הגוף המושלם שלה מלא ברוק שזורם לאט לאט מהגאג האדום שתקוע לה בפה.

יש כמה הבדלים משמעותיים בין שחמט לבין בדסמ. באחד מהם יש נשים יפיפיות, סקסיות, עם מבט כאוב בעיניים שמשתוקקות לזין שלך, ובשני אתה מפסיד לילד בן 7 שלא הפסיק לרוץ במעגלים תוך כדי המשחק.

ההבדל השני הוא שבשחמט אתה פועל תחת סט חוקים קבוע, ואילו בבדסמ החוקים הם הפלסטלינה שלך.

ההבדל השלישי הוא שבשחמט אתה מנסה לתמרן את היריב שלך, עושה מניפולציות ומנצל פירצות, פועל במחשכים ואילו בבדסמ אתה זוכה לתמרן בגלוי, בכנות, בכוחניות, באהבה.

היא מסתכלת עליך במבט סובל ומתחנן, היא מתחרטת, רק רוצה שהכאב יפסיק. אבל היא כל כך יפה שהיא סובלת, היא קורנת וממלאת את כל החדר באנרגיה הזו, אני לא יכול להפסיק להסתכל עליה.

אני חוזר למציאות, "את ידעת את החוקים, את ידעת שזה מה שהולך לקרות היום, נכון?"

היא מהנהנת בהסכמה כנועה.

אני מתקרב אליה, תופס אותה בשיער ומושך אחורה, היא גונחת. ביד השנייה אני מרים את השרשרת ברזל שמחברת את האטבים והיא נושמת בהקלה, זה שיפור משמעותי עבורה.

"את יודעת איך המשחק עובד - שאת עוברת על חוק, את מקבלת עונש"

היא מנסה להנהן, הסבל בעיניים שלה בוער, היא קורנת.
אני מפיל את השרשרת ומרגיש את כל הגוף שלה מתפתל.

אני מתרחק ממנה והולך אל השולחן שבו פרסתי את כל האביזרים לפני שהיא הגיעה, היה לי הרבה זמן לחכות, כי היא איחרה לי ב7 פאקינג דקות. אני שונא שהיא מאחרת. עמדתי מול השולחן, לגמתי מכוס הויסקי שהכנתי לעצמי כי היה לי הרבה זמן לחכות וחשבתי עם עצמי - היא ידעה מה היא עשתה, היא איחרה בכוונה, היא רצתה את העונש הזה, היא נהנית ממנו. הזונה המאזוכיסטית שלי מנסה לעשות עלי מניפולציות, היא רוצה שאני אכאיב לה. אני כל כך גאה בה לפעמים.

התלבטתי עם עצמי איך אני הולך להכאיב לה, רציתי שהיא תאיר את החדר בכאב שלה.אולי אטפטף עליה שעווה חמה? או שאצליף לה בדיוק בכוס הרטוב והמושלם שלה עם השוט הקטן? או שבכלל אלך על ספאנקים מסורתיים לתחת.

ואז זה הכה בי - אני לא הולך לשחק את המשחק שלה, אני הולך לשחק את המשחק שלי. אני גאה בה על הניסיון, אבל היא צריכה להעלות את הרמה אם היא רוצה לעשות עלי מניפולציות"

הרמתי את הויברטור Hitachi המפלצתי והתקרבתי אליה, משכתי בשרשרת והיא התפתלה ונמשכה כלפי, היא כל כך יפה שהיא סובלת חשבתי לעצמי, הסתכלתי עליה ואמרתי "אני יודע שאיחרת היום בכוונה, את רוצה את הכאב הזה, בגלל שאני גאה בך שאת כזו זונה מאזוכיסטית, אני אתן לך פרס, הויברטור הזה כל כך חזק שהוא יכול לסדוק קיר בטון, ואני הולך להשתמש בו עלייך עכשיו" המתנתי כמה רגעים "אה ואסור לך לגמור ואני הולך למשוך בשרשרת כל הזמן."

היא החליפה מיליון הבעות בשנייה, אימה - לחץ - הפתעה - התרגשות - אקסטזה - אכזבה ושיברון לב, כל כך קל לקרוא אותה.

כעבור שתי דקות למדתי משהו אוניברסלי - הזמן היחידי שבו היא יותר יפה מכשהיא סובלת זה כשהיא סובלת ומתענגת במקביל, ומסתבר שאז היא גם יכולה לסבול כל כך יותר.

עבר זמן מאז שגיליתי את הצד הזה שבי, את הצד הסאדיסטי, הצד המשפיל, הצד השולט.

בהתחלה הוא היה שקט, צץ החוצה מדי פעם לכמה רגעים, חונק, מושך בשיער, בוחן את הגבולות ואז חוזר בחזרה פנימה.

ואז - החלטתי לתת לו דרור, החלטתי לתת לו לשלוט בסיטואציה.

לקח לי קצת זמן למצוא את הנשלטת המתאימה, את האישה שמעוררת בי את הרצון לטרוף אותה, את הרצון להכאיב, את הרצון לראות אותה מתחננת ומתפתלת. ואז היא נמצאה.

היא הייתה צעירונת, בת 23, עור לבן, שיער כהה, עיניים בהירות. מבנה גוף קטן ורזה שאני יכול להרים באוויר על יד אחת - מושלם.

בדסמ זה משחק, והמשחק הזה כיפי רק אם הוא מנטלי, רק אם הוא אותנטי, ובשביל אותנטיות ומנטליות צריך להכיר את השחקנים.

שוחחנו ארוכות בהודעות, למדתי אותה - גיליתי מי היא, מה היא אוהבת, מה היא צריכה וממה היא מפחדת. גיליתי את החשקים הכי כמוסים שלה, הדברים שהיא לא סיפרה לאף אחד, את המחשבות הסוטות והמביכות ביותר שלה, את הגבולות הרכים והקשים.

קבענו בשעה 19:00 אצלי בדירה, בשעה 18:57 קיבלתי ממה הודעה "אני למטה, אפשר לעלות?" - דייקנות, כבר התחלה טובה.

"תעלי לקומה 2, דירה 5, תדפקי בדלת שלוש פעמים ותכנסי לתוך הבית, תסגרי אחרייך את הדלת, תתפשטי עד לחזייה ותחתונים ותשבי על הברכיים עם הפנים אל הדלת".

בזמן שהיא עלתה סיימתי להכין את הבית לטעמי לאווירה הנכונה - אור נרות מרצד על פני הקירות, מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, מגוון צעצועים מסודר על הספה ועל השולחן בקבוק הוויסקי האהוב עלי ושתי כוסות זכוכית ולצדן - קערה עם 11 מטבעות של שקל.

הגעתי אליה ונעמדתי מאחוריה, הנחתי יד על הכתף שלה ושמעתי את הנשימה שלה נהיה כבדה ואיטית, "מתרגשת?" שאלתי אותה.

"כן" היא ענתה בקול חלש ורועד.

המשכתי לטייל עם האצבעות שלי על הגוף שלה, בהתחלה על הכתפיים ועל השכמות, הרגשתי את הגב שלה מתקמר מהמגע שלי.

ביד אחת המשכתי אל הצוואר שלה ומעכתי אותו קצת, היא השתנקה, ביד השנייה התחלתי למעוך את החזה שלה - הוא היה בגודל המושלם.

היא התחילה לגנוח קצת, הרגשתי את החרמנות שלה בוערת בה - יכולתי להריח את זה עליה מקילומטרים, היא השתוקקה לזה, היא הייתה צריכה את זה, לא, היא הייתה חייבת את זה.

"קומי ותעמדי עם הפנים אל הקיר" אמרתי לה והלכתי אל הסלון, מזגתי לעצמי כוס נדיבה של וויסקי ולגמתי ממנה - הרגשתי את השריפה הנעימה בגרון, לקחתי את הקערה עם המטבעות וחזרתי אליה, היא בינתיים עמדה עם הפנים לקיר, בדיוק כמו שהוריתי לה.

נעמדתי מאחוריה ואמרתי לה "אנחנו הולכים לשחק משחק עכשיו", הצמדתי מטבע של שקל לקיר והוריתי לה להחזיק אותו עם האצבע, וככה כל עשרת אצבעות הידיים שלה הצמידו כל אחת מטבע אל הקיר, את המטבע האחד עשר הוריתי לה להצמיד עם האף.

"המשחק הוא כזה יקירתי, על כל מטבע שהולך ליפול על הרצפה, את הולכת לקבל עונש, זה ברור?"

"כן"

"יפה מאוד" הלכתי אל עמדת הצעצועים שהכנתי לעצמי וחשבתי לעצמי - ממה אני אתחיל? כל כך הרבה אופציות לשחק איתן. שוט? ויברטור? מצבטי הפטמות? גלגל כאב? שעוות נרות?

למה לא הכל ביחד בעצם? הכל פרוס לפני, השליטה בידי, המשחק מתחיל.

ברקע שמעתי נפילה של מטבע ואז סינון של "שיט" - הבית תמיד מנצח, המטבע של האף תמיד נופל ראשון.

הרמתי את השוט, לגמתי עוד מהויסקי שלי "אני בא לתת לך את העונש הראשון שלך, מקווה שאת מוכנה".

החיים הם כמו גלגל ענק, פעם אתה למטה, ופעם אתה למעלה.

אבל החיים הם יותר מורכבים מזה, גלגל ענק הוא פשוט, הוא מסתובב, פעם למעלה ופעם למטה, לא צריך לעשות כלום, הכל פשוט קורה.. לבד.

בחיים האמייתים זה לא כזה פשוט, הכל מורכב יותר, החיים מלאים בטווח האפור הזה, באמצע שבין למעלה ללמטה. בטווח הזה הכל דינאמי, הכל מתהפך, האנרגיה זורמת ממקום למקום, מצד לצד, הכל תתזיתי, כאוטי, מיוחד.

ובטווח הזה אני חיי את חיי לאחרונה.

נהנה להכאיב, לחנוק, לקשור, לזיין.

נהנה גם להיות מובל, להיות מושפל.

לקרוע את הבגדים ממנה, לזיין לה את הגרון עד שיורדת לה המסקרה מהעיניים, ואז - לקבל סטירה לפנים ולנשק לה את הרגליים.

כאלה הם החיים - כמו גלגל ענק.

בעולם האמיתי להוראות וחוקים יש המון שטח אפור. קל לפרש הנחיות כמו שרוצים, לעגל פינות פה ושם, לטעון חוסר ידיעה או לרדיפה תקשרותית.

בבדס"מ זה לא עובד ככה - הוראות הן חדות, הן חד משמעיות, הן tailored made במיוחד בשבילך.

חוק מספר 1: אסור לגמור

חוק מספר 2: בכל פגישה - נקי ומגולח

בעולם האמיתי קל להתחמק, המחיר הוא עמום ולא סביר. בבדס"מ המחיר על טעות הוא גבוהה ומיידי.

בבדס"מ החיים פשוטים, הוראות וחוקים הם ברורים, מוגדרים היטב, דטרמיניסטים.

חוק מספר 3: כלוב צניעות בכל יום אי-זוגי של השבוע

חוק מספר 4: בכל פגישה - כלוב צניעות, פלאג בתחת ותחתוני נשים סקסיות במיוחד מהבוקר

חוק מספר 5: הפגישה השבועית שלנו היא בימי רביעי בשעה ארבע

מי שעוקב אחרי החשבון של החוקים הדמוקרטיים למראה, הבין שמתוך שבעה ימים בשבוע, אני נעול חמישה ימים.

חוק מספר 6: הודעת בוקר טוב ולילה טוב מושקעת

אבל החוקים הם לא העיקר, החוקים הם כלי, הם לוחמה פסיכולוגית שנועדה להביא אותך אל הקצה.

להביא אותך מוכן, מוכן להיות מוקרב כשה תמים לאלילה הג'ינגית שלך, מוכן שאתה מגיע אל המקום הקדוש הזה.

מוכן להביא אותך מוכן אל הרגע הזה שבו אתה עומד מחוץ לדלת שלה, נושם עמוק ודופק שלוש פעמים.

ברגע הזה שבו אתה עומד מחוץ לדלת שלה, אתה מרגיש את הפלאג בתחת בוער, אתה מרגיש את הזין פועם בתוך הכלוב, אתה יודע שזהו, הכל נשבר.

הסדר והדטרמיניסטיות נשברים, אתה לא יודע מה הולך לקרות, אף אחד לא יודע מה הולך לקרות.

זה הולך להיות כאוס מוחלט של שתי נשמות רעבות, שטורפות אחת את השנייה, שמשחקות אחת במוח של השנייה.

ואז זה מתחיל - הדלת נפתחה ויד לבנה מושטת ומושכת אותך פנימה מהחולצה לחיבוק ארוך ואוהב. היא מועכת אותך חזק ואומרת "התגעגעתי אליך!", לפני שאתה מספיק למחוק את החיוך מהפנים היא אומרת "תתפשט עד התחתונים".

אני עושה את זה והיא מתסכלת עלי, רואה את הזין שלי קופץ בתוך הכלוב מבעד לתחתוני התחרה האדומות שלבשתי. יש לה חיוק ענק על הפנים, "תזכיר לי כמה זמן לא גמרת?", "17 יום" אמרתי תוך רגע, אני תמיד זוכר את הפעם האחרונה שגמרתי, למדתי להעריך אותן יותר.

"אתה כזה ילד טוב", ואז היא תפסה לי את הביצים והתחילה ללכת לכיוון חדר השינה שלה, הייתי צריך לרוץ במין ריצה מביכה כדי לעמוד בקצב.

"תשב על הברכיים על המיטה, ידיים מאחורי הגב"

היא קשרה אותי חזק, הייתי חסור אונים לחלוטין, ידיים ביחד מעל הראש מחוברות אל ראש המיטה, רגליים בתנוחת העוף הקפוא, בפה שלי היא דחסה תחתונים משומשות שלה וחבל אחד דק קשור בלולאה סביב בסיס הזין והאשכים והצד השני שלו אצלה ביד.

ואז היא הסתכלה עלי מלמעלה ושאלה אותי "אתה מוכן?"

"מוכן למה?" מלמלתי מבעד לתחתונים בפה שלי.

"אני אוהבת את המספר 17, הוא ראשוני, והוא גם הראשוני ה7, שזה גם מספר ראשוני, אז 17 הוא מספר מיוחד מאוד, אתה מבין?"

הנהנתי בהתרגשות, לא הייתי בטוח לאן כל המונולג הזה הולך, אבל זה הרגיש כמו כיוון חיובי.

"ובגלל ש17 הוא מספר מיוחד, היום אנחנו נעשה מפגש מיוחד. היום אני אכאיב לך, אעשה לך טיזינג, אזיין אותך בתחת, אצחק עלייך ואלביש אותך בבגדי נשים. בטח עכשיו אתה חושב לעצמך שזה לא מפגש מיוחד, כי זה גם קרה בשבוע שעבר, אבל אתה טועה, המפגש שלנו מיוחד בזה שאתה תגמור היום".

היא ראתה את הפנים המרוגשות שלי וצחקה, "אתה כזה חמוד שאתה רוצה לגמור, אבל כמובן שאתה תגמור היום רק אם תנצח במשחק, יהיו לך 3 ניסיונות לשחק, תוכל לקבל עוד ניסיון, אבל לכל ניסיון יהיה מחיר".

ברגע הזה הייתי צריך לדעת שאני לא הולך לגמור, אבל הייתי נאיבי וחרמן עד אין קץ, ולכן - האמנתי שזה הולך לקרות, האמנתי ביכולת שלי לנצח את הקזינו.

6 שעות מאוחר יותר, 6 שעות שעברו בהינד עפעף, 6 שעות שבהן היא גמרה עשרות פעמים, 6 שעות שבהן היא עשתה לי טיזינג אינסופי, 6 שעות שבהן כאבנו, חנקנו וזיינו, 6 שעות שבהן הנשמות שלנו שיחקו ונהנו.

ולאורך כל הדרך האמנתי, האמנתי בוודאות מוחלטות שאני הולך לגמור. האמנתי ביכולת שלי לנצח את המשחק, לא משנה מה המחיר.

שכבנו מיוזעים במיטה שהיא ליטפה אותי ואמרה, "חוקי המשחק הם כאלה: אתה הולך לשים כלוב בחזרה, ויהיו לך 10 שניות להשתמש בויברטור כדי לגמור. יש לך שלוש ניסיונות, שבין כל שני ניסיונות אתה צריך להמתין 10 שניות, אם תרצה לקבל עוד ניסיון, המחיר הוא יום זוגי שבשבוע שבו תהיה נעול בנוסף לימים הנוכחיים שלך למשך שבועיים, אתה מבין את התנאים?"

ברגע הזה הייתי צריך לדעת שאני לא הולך לגמור, אבל הייתי נאיבי וחרמן עד אין קץ, ולכן - האמנתי שזה הולך לקרות, האמנתי ביכולת שלי לנצח את המשחק שלה, הייתי כל כך חרמן שאין שום סיכוי שאני לא אתפוצץ, לא משנה איך.

5 דקות מאוחר יותר היא הייתה מרוצה מעצמה במיוחד, כי קרה בדיוק מה שהיא חשבה שיקרה, אני אפסיד, אקח שני ניסיונות נוספים, אפסיד שוב ואז היא תגיע בדיוק לאן שהיא רצתה להגיע - אני נעול כל יום לשבועיים הקרובים.

"מעניין מה זה יוציא ממך" היא אמרה לי וקרצה, "תתלבש, נתראה בעוד שבוע מתוק"

הפעם זה היה אחרת לגמרי, ואף אחד לא יכל לצפות את זה.

הפעם האנרגיות שלנו השתלבו באופן אחר ולא צפוי, והחוויה הייתה שונה לגמרי.

הפעם - אני הייתי בשליטה.

טוב צריך להודות על האמת, לא באמת הייתי בשליטה, אומנם הייתי בשליטה פיזית - קשרתי, נשכתי, חנקתי, דחפתי את האצבעות והזין שלי לפי הקצב שלי, לפי הרצון שלי.

אבל פסיכולוגית היא הייתה בשליטה לאורך כל הדרך - סגדתי לה, הערצתי אותה, נכנעתי ועקבתי אחרי כל תנועה ונשימה שלה.
וזה השליטה החשובה באמת, השליטה הפסיכולוגית.

בהתחלה האנרגיות היו רגילות, הזדיינו ואני התחננתי לגמור, כל פעם שהתחננתי לגמור היא גנחה, אמרה לי "לא" מקסים, וגמרה.
וככה כל פעם מחדש, עד שאתה מוטרף, עד שאתה לא יכול יותר, עד שאתה חייב לגמור.
ואז היא מפסיקה את הכל ופותחת בשיחה, והכל תוך כדי שעם היד היא מביאה את הזין שלך אל הקצה - ומפסיקה.

דיברנו על הכל, ובאחד הרגעים - הכל השתנה.

היא אמרה שכשהיא דומיננטית, היא עושה את הדברים שהיא הייתה רוצה שיעשו לה.

ובאותו רגע, האנרגיות התהפכו.

תפסתי לה את הצוואר, דחפתי לה אצבעות לפה, הבאתי לה סטירות, קשרתי לה את הידיים והרגליים. בזמן שהיא קשורה, רטובה, מתחננת שאני אזיין אותה אני לאט לאט חודר אליה, לאט מספיק כדי להטריף אותה, אני חונק אותה, מושך לה בפטמות, מועך לה את התחת, ולאט לאט אני חודר אליה עד הסוף ומתחיל להגביר את הקצב, אני חונק, נושך, מכאיב.

והיא? גונחת וגומרת, גומרת וגונחת. גמירות מופלאות, שמרעידות את כל החדר באנרגיות שלהן.

ואני? אני סוף סוף בשליטה, מתקרב אל הגמירה המיוחלת, כמעט מגיע.

"אני הולך לגמור בתוכך עכשיו" אמרתי, מלא בביטחון עצמי ופאסון.

ובמילה אחת היא החזירה אותי למציאות, במילה אחת מקסימה היא החזירה אותי למקומי - "לא".

במשך ימים התחננתי אליה, ביקשתי והפצרתי בה, רק לתת לי כמה שעות איתה.

"את מטריפה אותי", "אני משתוקק אלייך", "אני כל כך רוצה לבלות איתך, רק לרגע, רק לקצת"

אמרתי את כל מה שהיה על ליבי, אמרתי את האמת, אמרתי לה כמה אני צמא לגוף שלך, כמה אני רוצה לטרוף אותה, וכמה אני רוצה להיטרף על ידיה.

בהתחלה היא סירבה, נמנעה, היא לא רצתה לתת לי את העונג לקבל את מה שכל כך השתוקקתי לקבל.

וזה רק הדליק אותי יותר, והתחננתי יותר, וזה רק הדליק אותה יותר.

כל אדם בר דעת יודע שלולאת משוב חיובי סופה להיגמר בפיצוץ ובכניעה, שום דבר לא יכול לגדול לנצח, גם לא מתח מיני.

בשעת לילה מאוחרת היא אמרה לי "החלטתי שמחר בבוקר אתה מגיע, תהיה אצלי ב10 בבוקר".

לא ידעתי את נפשי מרוב התרגשות, ארזתי את כל צעצועי המין שלי בתיק כבר לילה לפני, שמתי שעון מעורר ל8 וחצי והלכתי מהר לישון, רציתי שמחר יגיע כמה שיותר מוקדם.

התעוררתי ב6 וחצי בבוקר מהתרגשות ומחרמנות, קשה לי כבר להבדיל מה זה מה בשלב הזה, כל פעם שאני חושב אליה, כל פעם שאני מדבר איתה, כל פעם שהיא צצה לי במוח קורים במקביל שלושה דברים - אני משתוקק לגוף שלה, אני משתוקק למוח הסוטה שלה ואני מקבל זקפה ענקית שלא נרגעת במשך שעות.

וכך העברתי את הבוקר, מחכה שתגיע השעה שאני אוכל סוף סוף לצאת מהבית לפגוש אותה.

השעה 9:57, אני עומד מחוץ לדלת הכניסה שלה, מתרגש, מחורמן וקצת חושש.

הדלת נפתחת, לפני שאני מספיק לראות משהו יד לבנה מושכת אותי פנימה וזורקת אותי על הקיר, רעמה ג'ינגית מתנפלת עלי, חופנת, מנשקת, נושכת.

היא זורקת את כל הבגדים שלי על הריצפה, לפני שאני לעכל מה קורה פה בדיוק אני כבר יושב ערום על הרצפה, שעון על דלת הכניסה, והיא רוכבת עלי.

אלוהים ישמור.

יש לה משחק שהיא אוהבת, בזמן שהיא רוכבת עלי כל פעם שהזין שלי חודר אני צריך לספור בקול רם את מספר החדירה, "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמשששש" הקול שלי נשבר, את שש עד עשר כבר אי אפשר לשמוע מבעד לגניחות שלי.

היא הצליחה להטריף אותי לגמרי, ועבר פחות מחצי דקה מהרגע שנפגשנו.

הדבר שהיא הכי אוהבת הוא שלא גומרים, אסור לי לגמור, זה החוק, לא משנה כמה זמן אנחנו מזדיינים, לא משנה כמה טוב זה, לא משנה כמה אני מתחנן (וכמה שאני מתחנן..) ולא משנה כמה אני משתוקק לזה, אסור לי לגמור, זה חוק בל יעבור.

והיא עושה הכל כדי שאני אעבור על החוק הזה, מוצצת, מלטפת, רוכבת.

היא גומרת בשרשראות, שנינו כבר איבדנו ספירה.

מגיע רגע שבו שנינו שוכבים מזיעים ומתנשפים על הריצפה, היא מסתכלת עלי ומחייכת.

"תלבש את זה ותזיין אותי" וזורקת עלי חצאית של פארפאף גירל.

אני צוחק וממשיך לשחק לה בשדיים.

פתאום משום מקום, נוחתת עלי סטירה, היא מסתכלת עלי במבט נוקב - "אמרתי, תלבש את החצאית ותזיין אותי, עכשיו."

דבר הוביל לדבר, היא גמרה 6 פעמים ואני התחננתי לקבל זין בתחת בזמן שאני מזיין אותה ומוצץ את האצבעות שלה.

ואכן - כל לולאת משוב חיובי נגמרת בסוף בפיצוץ ובכניעה, במקרה הזה היה מדובר בפיצוץ של האורגזמה שלה, וכניעה מוחלטת שלי.

מה לא עשיתי? התאמצתי, רדפתי, התחננתי, זויינתי, כאבתי, ננעלתי, נחנקתי, נפגעתי, נפצעתי.

ואיך תמיד זה נגמר בסוף? זה לא היה זה, זה לא היה הדבר הזה שתמיד רציתי, זה לא היה הדבר הזה שהשתוקקתי אליו, זה פשוט לא היה זה.

בדסמ - סה"כ ארבע אותיות, מילה כל כך פשוטה אבל עם המון מטען ריגשי עבורי. במשך שנים חשבתי שזה מה שאני משתוקק לו.

ומה לא עשיתי? עשיתי הכל, עיניים על המטרה, סכין בין השיניים - רוץ.

ואיך זה תמיד נגמר בסוף? בסוף קיבלתי את מה שרציתי, בסוף מצאתי את הדבר שחשבתי שלו ייחלתי. שקיבלתי את הדבר הזה שתמיד שחלמתי.

ומה אז הייתי עושה? הייתי קם והולך.

וזה תיסבך אותי, ולא ידעתי למה, ולא ידעתי מה לעשות עם זה.
היה לי משבר זהות - זה לא פשוט להסביר לעצמך למה קמת והלכת מהדבר שתמיד רצית.
כי זה לא היה זה, זה לא היה הדבר הזה שתמיד רציתי.
חשבתי שרציתי את זה, אבל כנראה טעיתי.

ניסיתי לא לחשוב על בדסמ יותר - הייתי במעבדה, הייתי בעבודה, הייתי בהכחשה, הייתי אפוף עשן קנאביס, הייתי בתוך ספרים ובתוך בקבוקי וויסקי, והיה לי טוב.

ואז ערב אחד אפוף עשן קנאביס הבנתי, מה שחסר לי בחיים זה לא בדסמ.
בא לי סתם לשבת ולצחוק, בא לי סתם ערב באווירה טובה, בא לי להרגיש את הקליק של הכימיה קורה, להרגיש את הקליק של האינטימיות קורה.

אז נכנסתי לאוקיקיופיד והתחלתי להחליק ימינה, אני לא אשכח את הרגע הזה שראיתי אותה. ממסך הטלפון שלי היא הסתכלה אלי - גינג'ית, קורנת כמו השמש, מחייכת, יפיפיה, אלילה.

החלקתי ימינה בלי לחשוב על זה אפילו לרגע -  תמיד רציתי שיהיה לי קטע עם ג'ינגית, אבל אף פעם לא מצאתי אחת, כזה אני - בתול גינג'יות.

כמה שעות אחרי זה קפצה לי נוטיפיקציה שיש לי מטא'צ, קיוויתי שזו תהיה היא, זו לא היית היא.
כעבור עוד כמה שעות קפצה לי עוד פעם נוטיפיקציה, הלב שלי האיץ, קיוויתי שזו תהיה היא, והפעם זו באמת היא.
שלחתי לה הודעה והתגלגלנו לשיחה נפלאה, היה כיף, היה מצחיק, היה וייב טוב. קבענו להיפגש באותו הערב על ג'וינט ובירה בחוף הים.

היא הייתה נפלאה, יפיפיה, חדה, קורעת מצחוק, נעימה. כמו לפגוש חבר מאוד טוב אחרי שלא פוגשים אותו שנים והשיחה פשוט ממשיכה מהמקום שהיא עצרה בו - התחושה הזו שיש פשוט קליק טוב.

דיברנו על הכל, דיברנו על האמונה הדתית שאנחנו במקרה חולקים - שהיקום הוא סימולציה, דיברנו על לוויתנים ותמנונים, דיברנו על עצמנו, שדיברנו על ספקטרום המיניות, על זה שכולנו נמצאים על סקאלה כלשהי בין משיכה לבני המין השני לבין משיכה לבין המין שלך גמלה בליבי החלטה, החלטה אמיצה.
פשוט לפלוט את זה, פשוט להגיד את האמת, אף פעם לא עשיתי את זה, לפני שהספקתי להתחרט פשוט פלטתי בקול רועד "אני בדסמי".
השיחה עצרה, היא הסתכלה עלי במבט בוחן, ואני כבר ראיתי את הפיצוץ, ראיתי את ה"איכסססס" שהולך להגיע, ראיתי את הסוף של הערב המופלא הזה, ראיתי לרגע אפילו סטירה. הזמן עצר, היא התסכלה עלי, אני הסתכלתי עליה.

ואז היא חייכה, והעיניים שלה נפתחו והיא צעקה את צמד המילים המופלאות ביותר שהיא יכלה להגיד - "גם אני!".

וככה זה התחיל - תמים, נעים, חיובי.
דבר הוביל לדבר וכעבור כמה ימים מצאתי את עצמי בדירה שלה - ערום, על הברכיים, נעול בכלוב, פלאג בתחת.

אני יכול לשמוע אותה מתהלכת יחפה מאחורי - היא מתקרבת ואני מרגיש אותה נושפת לי על העורף, עובר לי בגוף זרם חשמלי.
אני מרגיש את היד שלה מלטפת לי את הצוואר, לוחצת קצת. אני מרגיש את השיער הג'ינגי היפיפה שלה מחליק לי על הכתפיים, אני מסניף את הריח שלו, והוא משכר.

"אתה מוכן?" היא לוחשת לי באוזן, אני יכול לשמוע את החיוך שלה.

"כן המלכה" אני עונה בקול מתרגש.

"יופי, אז בוא נתחיל" היא אמרה בקול חזק,אני יכול לשמוע את הדומינטיות שלה.

וברגע הזה אני מבין, אני לא באמת ויתרתי על בדסמ, זה לא אפשרי עבורי, זה חלק ממי שאני.

אני לא ויתרתי על בדסמ, אני רוצה בדסמ, אני פשוט רוצה אותו איתה. הייתי צריך להגיע לזה בדרך הנכונה, הייתי צריך לוותר על זה כדי למצוא אותה.