עלילות המדען הקינקי

עבר זמן מאז שגיליתי את הצד הזה שבי, את הצד הסאדיסטי, הצד המשפיל, הצד השולט.

בהתחלה הוא היה שקט, צץ החוצה מדי פעם לכמה רגעים, חונק, מושך בשיער, בוחן את הגבולות ואז חוזר בחזרה פנימה.

ואז - החלטתי לתת לו דרור, החלטתי לתת לו לשלוט בסיטואציה.

לקח לי קצת זמן למצוא את הנשלטת המתאימה, את האישה שמעוררת בי את הרצון לטרוף אותה, את הרצון להכאיב, את הרצון לראות אותה מתחננת ומתפתלת. ואז היא נמצאה.

היא הייתה צעירונת, בת 23, עור לבן, שיער כהה, עיניים בהירות. מבנה גוף קטן ורזה שאני יכול להרים באוויר על יד אחת - מושלם.

בדסמ זה משחק, והמשחק הזה כיפי רק אם הוא מנטלי, רק אם הוא אותנטי, ובשביל אותנטיות ומנטליות צריך להכיר את השחקנים.

שוחחנו ארוכות בהודעות, למדתי אותה - גיליתי מי היא, מה היא אוהבת, מה היא צריכה וממה היא מפחדת. גיליתי את החשקים הכי כמוסים שלה, הדברים שהיא לא סיפרה לאף אחד, את המחשבות הסוטות והמביכות ביותר שלה, את הגבולות הרכים והקשים.

קבענו בשעה 19:00 אצלי בדירה, בשעה 18:57 קיבלתי ממה הודעה "אני למטה, אפשר לעלות?" - דייקנות, כבר התחלה טובה.

"תעלי לקומה 2, דירה 5, תדפקי בדלת שלוש פעמים ותכנסי לתוך הבית, תסגרי אחרייך את הדלת, תתפשטי עד לחזייה ותחתונים ותשבי על הברכיים עם הפנים אל הדלת".

בזמן שהיא עלתה סיימתי להכין את הבית לטעמי לאווירה הנכונה - אור נרות מרצד על פני הקירות, מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, מגוון צעצועים מסודר על הספה ועל השולחן בקבוק הוויסקי האהוב עלי ושתי כוסות זכוכית ולצדן - קערה עם 11 מטבעות של שקל.

הגעתי אליה ונעמדתי מאחוריה, הנחתי יד על הכתף שלה ושמעתי את הנשימה שלה נהיה כבדה ואיטית, "מתרגשת?" שאלתי אותה.

"כן" היא ענתה בקול חלש ורועד.

המשכתי לטייל עם האצבעות שלי על הגוף שלה, בהתחלה על הכתפיים ועל השכמות, הרגשתי את הגב שלה מתקמר מהמגע שלי.

ביד אחת המשכתי אל הצוואר שלה ומעכתי אותו קצת, היא השתנקה, ביד השנייה התחלתי למעוך את החזה שלה - הוא היה בגודל המושלם.

היא התחילה לגנוח קצת, הרגשתי את החרמנות שלה בוערת בה - יכולתי להריח את זה עליה מקילומטרים, היא השתוקקה לזה, היא הייתה צריכה את זה, לא, היא הייתה חייבת את זה.

"קומי ותעמדי עם הפנים אל הקיר" אמרתי לה והלכתי אל הסלון, מזגתי לעצמי כוס נדיבה של וויסקי ולגמתי ממנה - הרגשתי את השריפה הנעימה בגרון, לקחתי את הקערה עם המטבעות וחזרתי אליה, היא בינתיים עמדה עם הפנים לקיר, בדיוק כמו שהוריתי לה.

נעמדתי מאחוריה ואמרתי לה "אנחנו הולכים לשחק משחק עכשיו", הצמדתי מטבע של שקל לקיר והוריתי לה להחזיק אותו עם האצבע, וככה כל עשרת אצבעות הידיים שלה הצמידו כל אחת מטבע אל הקיר, את המטבע האחד עשר הוריתי לה להצמיד עם האף.

"המשחק הוא כזה יקירתי, על כל מטבע שהולך ליפול על הרצפה, את הולכת לקבל עונש, זה ברור?"

"כן"

"יפה מאוד" הלכתי אל עמדת הצעצועים שהכנתי לעצמי וחשבתי לעצמי - ממה אני אתחיל? כל כך הרבה אופציות לשחק איתן. שוט? ויברטור? מצבטי הפטמות? גלגל כאב? שעוות נרות?

למה לא הכל ביחד בעצם? הכל פרוס לפני, השליטה בידי, המשחק מתחיל.

ברקע שמעתי נפילה של מטבע ואז סינון של "שיט" - הבית תמיד מנצח, המטבע של האף תמיד נופל ראשון.

הרמתי את השוט, לגמתי עוד מהויסקי שלי "אני בא לתת לך את העונש הראשון שלך, מקווה שאת מוכנה".